נסיגתה של ארה"ב מדרישתה כי ישראל תקפיא את הבנייה לתקופה נוספת, על-מנת להחזיר את הרשות הפלשתינית לשולחן הדיונים, לא בהכרח מלמדת כי ממשל אובמה מצדד עתה בישראל. יתר על כן, צעדה האחרון של אמריקה קרוב לוודאי יביא להימנעות הממשל בהצבעה על החלטת מועצת הביטחון - שרבות סוברים כי אכן תתקיים - בדבר הכרה בהכרזה החד-צדדית של הפלשתינים על הקמתה של מדינה עצמאית בגבולות 1967.
החלטתו של בית הנבחרים האמריקני מן החודש שעבר קוראת לממשל "לא להכיר במדינה פלשתינית המוכרזת חד-צדדית" ולהטיל וטו על כל החלטה של מועצת הביטחון של האו"ם המקימה מדינה פלשתינית שלא במסגרת הסכם שיושג במו"מ בין הצדדים או מכירה במדינה כזו. אך לא סביר כי החלטה זו של בית הנחרים תמנע מן הממשל מלהצביע בעד החלטה פלשתינית שתכריז כי "ההתישבות היהודית בגדה המערבית היא מכשול רציני לסיום העימות", או להימנע בהצבעה.
משמעות נסיגתה של אמריקה מדרישתה שישראל תקפיא את הבנייה ב"שטחים שבוויכוח", היא גם כי ממשל אובמה לא ימכור 20 מטוסי קרב חמקניים מדגם 35-F בשווי של 3 מיליארד דולר. בנוסף לכך, צעד נוסף שיחליש את יכולתה של המדינה היהודית להגן על עצמה, יגביר את חוסר היציבות באזור ויקטין את יתרונה הצבאי של ישראל הוא מכירת נשק בשווי של 97 מיליארד דולר לערב הסעודית ולמדינות המפרץ.
בעוד ארה"ב שוקלת את צעדה הבא, ממשיך האיחוד האירופי להתקדם לכיוון של הכרה במדינה פלשתינית. "אנו מקבלים בברכה את הערכתו של הבנק העולמי כי 'אם הרשות הפלשתינית תתמיד במהלכיה בבניית מוסדות ושירותים ציבוריים, היא נמצאת בעמדה טובה להקמת מדינה בכל נקודת זמן בעתיד הקרוב'". האסיפה ה-3058 של המועצה לענייני חוץ של האיחוד האירופי שנערכה ב-13.12.2010 החליטה כי "האיחוד האירופי מזכיר כי על שלום במזה"ת להיות מקיף, ומדגיש שוב את חשיבות המו"מ בערוץ הישראלי-סורי ובערוץ הישראלי-לבנוני". מדהים שהמועצה גם מציינת כי "שלום אמור להביא לאינטגרציה מלאה של ישראל בסביבתה האזורית, לפי הקווים שנקבעו ביזמת השלום הערבית", ובכך היא מתעלמת במפורש מזהותה המיוחדת של ישראל, כלומר מעצם סיבה קיומה, כמדינה יהודית.
סימן נוסף להתרחקותו הגוברת והולכת של ממשל אובמה מישראל הוא שתיקתה של ארה"ב נוכח התמיכה הדרום אמריקנית הגוברת בהכרזה החד-צדדית על מדינה פלשתינית עצמאית. במהלך דצמבר 2010 הכירו בהתלהבות בוליביה, ברזיל ואקוודור ברשות הפלשתינית כמדינה פלשתינית. דווח כי צ'ילה, פרגוואי ואורוגוואי תהיינה הבאות בתור. במקום לפעול לשכנוע מדינות דרום אמריקה לעכב את הכרתן או לחזור בהן מהחלטתן, ארה"ב רק ביקרה צעדים אלה כ"בלתי מועילים" למו"מ לשלום המתקיים בין ישראל ובין הרשות הפלשתינית. היוזמה הדרום אמריקנית נולדה אחרי שביולי 2010 העלתה מחלקת המדינה האמריקנית את דרג הייצוג של משלחת אש"ף לנציבות - צעד המאפשר למשרדי הארגון להניף את הדגל הפלשתיני.
בעוד שבדצמבר 2010 סירב האיחוד האירופי להכיר ישירות במדינה פלשתינית, הרי שמספר מדינות החברות בו - צרפת, ספרד, פורטוגל ונורווגיה - העלו את דרג הייצוג של אש"ף אצלן, כפי שעשתה גם קנדה. בריטניה שוקלת בקרוב נקיטת צעד דומה.
ראוי לציון כי הן מועצת האיחוד האירופי והן מדינות דרום אמריקה לא התייחסו לבעיית רצועת עזה, הכלולה בגבולות 67', למרות שארגון הטרור חמאס שולט בה. בינתיים חמאס צובר כוח ביהודה ושומרון שבשליטת הרשות הפלשתינית. ספקית הנשק העיקרית של חמאס היא אירן. הנשק מועבר דרך סודן ודרך חצי-האי סיני שבשליטת מצרים. בקיץ האחרון הזהירה ארה"ב את סודן שתבלום את מעבר הנשק לחמאס, אך הנשק ממשיך לזרום.
בה בעת, הן הרשות הפלשתינית והן חמאס ממשיכים לקרוא להשמדת ישראל. יו"ר הרשות הפלשתינית
מחמוד עבאס ממשיך להציג את המפות של "פלשתין" שבהן ישראל כלל אינה קיימת, בעוד שמנהיגי חמאס ממשיכים להתעקש כי "אנו מחזיקים באמונתנו האיסלאמית, הערבית והפלשתינית כי פלשתין תוחזר לתושביה, וכי הנוכחות הציונות תיפסק... ליהודים אין שום זכות כאן, פרט לאלה שחיו על אדמה פלשתינית לפני מלחמת העולם הראשונה". אך לא נראה כי התבטאויות כאלו מרפות את ידי הממשל האמריקני ממינוי דיפלומטים לשעבר לניהול שיחות עם חמאס.
לא ברור באיזו מידה מושפע יחסו של הממשל האמריקני לישראל מהבטחתו המכוננת של אובמה לעולם המוסלמי: "לחפש התחלה חדשה בין ארה"ב ובין המוסלמים ברחבי העולם, כזו המבוססת על אינטרסים משותפים". אך על ההתפתחויות של הזמן האחרון לעורר דאגה בישראל, אצל ידידיה ואצל כל האמריקנים שוחרי החירות.
