סלמן טייסיר, ראש ממשלת חבל פונג'אב בפקיסטן, נרצח על-ידי אחד משומרי ראשו.
מייד לאחר הרצח נפתח דף באתר פייסבוק שאליו נהרו אלפיים אוהדים, וחיזקו את ידי הרוצח. בפתח בית המשפט הומטר על הרוצח מטר של עלי שושנים כאות הוקרה על גדלות מעשהו. 500 חכמי דת פסקו כי כל המותח ביקורת על הרוצח, דינו כדין הנרצח. לוויתו של הנרצח סלמן טייסיר - מושל פונג'אב, האיש הבכיר במפלגת העם הפקיסטנית - עוכבה בשל סירובם של הקאדים להוליך את מסע ההלוויה. נאמר כי הרוצח היה שייך לזרם איסלאמי המוגדר כפשרני שאינו בשום אופן זרם קיצוני. נראה אם כך שמושל פונג'אב חטא בפשע נורא ואיום שעליו אין כפרה, גם אחרי מותו.
חטאו של סלמן טייסיר הסתכם בהתנגדותו הפומבית לחוק "חילול הקודש", חוק המדינה האיסלאמית של פקיסטן, הגוזר עונש מוות על המחלל את שמו של הנביא, או של חבר מרעיו, או של האיסלאם. על הפרת החוק הועמדה לדין אישה נוצריה המתגוררת בפקיסטן, הורשעה, והיא צפוייה לעלות לגרדום. סלמן טייסיר הביע את התנגדותו לחוק, ובכך חרץ את גורלו שלו למוות.
מהו הביסוס ההלכתי שעל פיו כל המותח ביקורת על הנביא או על מרעיו - דמו בראשו? הנה ציטוט מן החדית', ספר 38, 4349: סיפר עלי איבן אבו טאליב: יהודיה נהגה לגדף את הנביא (עליו השלום) ולספר דברים בגנותו. עמד עליה איש וחנק אותה עד יציאת נשמתה. נביאו של אללה (עליו השלום) הכריז כי אין לה דמים. באותו עמוד מסופר על שפחה של אחד מחסידי מוחמד שגם היא לא נהגה בו כבוד ודיברה בגנותו. עמד עליה בעלה, אבי העובר שברחמה, ודקר אותה בבטנה עד יציאת נשמתה, והעובר יצא מבין רגליה. הנביא, שאליו הובא העניין פסק: אין לה דמים.
"לאומני" הוא קל יותר לעיכול ברי לקורא כי הנביא בעצמו, מייסד האיסלאם, קידש את המסורת הקוראת לשפוך את דמם של מותחי הביקורת. הניסיון להגן על המבקרים גם הוא אינו אלא סיוע לדבר עבירה, וגורר אותו עונש בלתי הפיך. הכתוב אינו מסתפק ברציחתו של המגדף את הנביא. כאשר מדובר בשפחה כלשהי, אין הכתוב מציין אם הייתה שחורה או לבנה, ערבייה או נוצריה. אבל כאשר מסומן המגדף באופן מדויק, הרי זו אישה יהודיה.
ניתן היה לחשוב כי רצח סלמן טייסיר, אירוע כה חשוב מבחינה רעיונית, היה זוכה להד נרחב בתקשורת העולמית, ועוד יותר - בתקשורת הישראלית. אבל לא. למעשה, נראה כי התקשורת הישראלית מנסה בכל כוחה להצניע אירועים המדגימים את היחס האיסלאמי כלפי האחר. כך, בכל אירוע של רצח יהודים בדם קר, כגון זה של התיירת הקנדית ביער מטע, מכנה אותו התקשורת רצח על-רקע "לאומני". כי "לאומני" זהו סכסוך שאפשר לפתור אותו בינלאומים, באמצעים הנהוגים בינלאומים, בפשרה טריטוריאלית בינלאומית. "לאומני" הוא קל יותר לעיכול מאשר "ג'יהאדי"', או "דתי", או "איסלאמי", הואיל ולאלה אין פתרון נוח של "שתי מדינות לשני לאומים". רצח סלמן טייסיר מדגיש את העל-לאומיות של הקנאות המוסלמית. אם מושל פונג'אב נרצח על-ידי בן עמו בשל פגיעה בקוצו של יוד איסלאמי, לְמה נוכל אנו הכופרים היהודים לצפות?
קיומה של מדינת ישראל הריבונית הוא לא פחות מאשר יריקה בפרצופו של הנביא, שקבע כי ליהודים זכות לחיות רק תחת שלטון האיסלאם, תוך שלילת כל זכויותיהם ובעיקר זכותם לאחוז בנשק להגנה עצמית. כל חריגה היא חילול הקודש שאין לו כפרה, אפילו לא במוות, שכן היהודים נידונו לחיבוטי הקבר וביום הדין יירשו גיהינום. השאלה היא מהו הבסיס המשותף שעליו נדרשת מדינת היהודים להיכנס למשא-ומתן עם התרבות האיסלאמית אשר אלה הם חוקיה?
התשובה ניתנת על-ידי חמאס, מדי יום ביומו, ומעל גלי האתר ולפני כל מיקרופון: אין בסיס משותף. יש רק אפשרות אחת והיא לשוב למצב שבו היהודיה שגידפה את הנביא נרצחת, ואין לה דמים. התשובה ניתנת יום יום מעל גלי האתר ובפני כל מיקרופון מפי ראשי הרשות הפלשתינית: יהודים לא יוכלו לחיות בפלשתין, בעוד שמדינת ישראל תחויב לקלוט כל כמות של מוסלמים הדורשים את תביעת הפלישה. מי שסובר כי אפשר ליישב פערים כה עצומים על פיסת אדמה שכל רוחבה 70 ק"מ הוא באמת הוזה והזוי.
שיא ההזיה היא העיר הערבית מה-שמה, באזור שכם, שעל ניהול בניינה מתחרות "חברות" ישראליות ומתחייבות שלא להשתמש בשירותיהם הטובים של ה"התנחלויות". חברות בגרשיים משמעותו מנהלים, מכיוון שהעובדים הבונים יהיו "פלשתינים". התנחלויות בגרשיים מכיוון שעל-פי האידיאולוגיה המוסלמית, כל ישוב יהודי שאינו תחת שלטון האיסלאם אינו חוקי, כולל תל אביב וגבעתיים. ההיגיון המנחה את אותם מנהלים וחונכיהם מן הממסד ההוזה הוא כי עיר ערבית מודרנית תיצור רווחה אישית לערבים וכך תמתן את האיבה הלאומית. אבל כיצד ימתנו בנייני פאר עם מעליות מצופות זהב את הלהט שגורם לשומר ראש לרצוח בגאווה, על-פי מצוות האיסלאם, את האיש שעל חייו הופקד? סלמן טייסיר ידע היטב שדמו הותר, ואילו המנהלים הישראלים שלנו משחקים בנדמה לי של הזיות השלום עם האידיאולוגיה הרצחנית ביותר עלי אדמות.
הכחשת האידיאולוגיה שמניעה את המזרח התיכון המוסלמי היא הסכנה הגדולה ביותר לשלום הבית השלישי. ישראל עדיין ממתינה למנהיגות אמיצה שתכיר בעובדות בריש גלי, ותנקוט מדיניות התואמת את עובדת הרצח של סלמן טייסיר.
