עליית מדרגה ביריבות בין ישראל היום לידיעות

הזדמנות נדירה נפלה לידיו של העיתון "ישראל היום" בדמותה של רשימה שפרסמה שלי יחימוביץ' בבלוג שלה ב-8.1.11, תחת הכותרת: "הפנטזיות הסודיות של נחום ברנע". איך שלא יהיה, זהו אות נוסף ליריבות קשה ולמתח השורר בין "ישראל היום" לבין ידיעות אחרונות. זו דרכה של עיתונות צהובה מאז ימיהם של ג'וזף פוליצר ושל ויליאם רנדולף הרסט. דהיינו, לצחצח חרבות ולגייס כל אמצעי לשם כך. היום גויסה 'פרשת קצב', והמסכת הכאובה שבין קצב האנס לבין קרבנותיו, למאבק בין שני גופי תקשורת "כבדים" בישראל. האמצעי – רשימה שכתבה שלי יחימוביץ' בבלוג שלה, המשיבה מלחמה שערה לפרסומיו, למעשיו, לדבריו ולאופן התנהלותו של העיתונאי נחום ברנע, בהקשר לסוגיית ההטרדה המינית. רשימתה של יחימוביץ' נבעה מצורך ייצוגי פמיניסטי אך בעיקר מצורך אישי להשיב מלחמה שערה לעיתונאי עטור פרסים, בשל התבטאויותיו בנושא הפרטי שלה ובנושא הרשעתו של קצב באונס. פרסום הרשימה ב"ישראל היום" (10.1.11), יומיים לאחר פרסומה בבלוג, הוא מעשה שקוף מאין כמוהו. הוא אינו נובע מאהבת מרדכי אלא משנאת המן. הווה אומר, כל הממצאים מצביעים על כך שהוא מונע על-ידי מניעים של תחרות מסחרית בראש ובראשונה. קשה להאמין שיחימוביץ' כתבה את רשימתה על-מנת שתתפרסם בעיתון "ישראל היום" או לאור בקשת העיתון, אלא עקב התבטאויות אנטי פמיניסטיות מובהקות של נחום ברנע. לאחר פרסום הרשימה בבלוג, הואיל כנראה עורך העיתון "ישראל היום" לפנות אליה בבקשה מיוחדת שתסכים שרשימתה זו תופץ במדור הדעות של עיתונו, והיא אכן פורסמה. ובאופן יוצא-דופן, מופיעה רשימתה בעמוד הדעות כשהיא תופסת מקום של כשלושה מאמרי דעה רגילים. זו דרך סמויה מאוד להכפיש את היריב ויעילה מאין כמוה. לוקחים נושא "חם" עד "רותח", שאין מי שלא יעיף מבט עליו ועל התמונה של יחימוביץ' עושה ג'וגינג על חוף הים, בלבוש ספורטיבי החושף זוג רגליים, וכל זאת בהקשר של מסכת מכוערת ביותר שלגביה מסרבים מספר צדקנים להכיר בהרשעתו של קצב וטוענים שאין די ראיות ולכן אין בסיס מוצק להרשעתו. אני לא קונה את השיטה הזו של "ישראל היום". בנוסף לכך, אני רואה בשיטה זו פוטנציאל לגרימת עוול עתידי לכל אותן נשים, נערות וילדות שחוו מעשי אונס והעזו או לא העזו להגיש תביעה. העוול הפוטנציאלי הוא בראש ובראשונה האיום שהעיתונות הנפוצה בישראל תהפוך את הקרבן לאשמה העיקרית. האיום שלמרות החוק למניעת הטרדה מינית הצדק לא ייעשה ולא ייראה, אלא יסוכל עקב התבטאויות בתקשורת, כמו זו של נחום ברנע. על כך בוודאי לא חושבים עורכי העיתונים. גם בעליו של העיתון "ניו-יורק ג'ורנל", רנדולף-הרסט לא חשב כך כאשר ניסה למוטט את עיתונו של המתחרה החזק ביותר שלו, פוליצר ועיתונו "ניו-יורק וורלד", והלך לייצר תמונות וסיפורים מעוותים שלבסוף הובילו למלחמת ספרד-ארה"ב בתחילת המאה ה-20. כל הדרכים כשרות, בראבו!