"חוק בשארה" שאושר אתמול בקריאה ראשונה בכנסת הוא תיקון מאוחר של מחדל חלמאי ומתמשך.
עזמי בשארה, האיש שעל שמו קרוי החוק הזה, מתח עד לקצה האבסורד את מערכת יחסי הגומלין שבין האזרח למדינה שלו.
אדון בשארה, כידוע, גם לא היה אזרח מין השורה. הוא היה חבר כנסת, כנציגה של מפלגה שנויה במחלוקת, מפלגת בל"ד. במה זכה בשארה לכבוד המפוקפק הזה? האיש נחשד בעבירה ביטחונית קשה ביותר. ריגול וסיוע לאויב במהלך מלחמה.
חבר הכנסת של מדינת ישראל נחשד שעמד בקשר עם ארגון החיזבאללה במהלך מלחמת לבנון השניה והעביר להם מידע חיוני שבאמצעותו שיפר החיזבאללה את יכולת טיווח הרקטות שלו. לעבירה הזאת שבה הוא נחשד יש דם על הידים. בגין עבירה כזאת נגזר במדינות רבות עונש מוות ובאחרות מאסר עולם ללא זכות לחנינה.
אדון בשארה לא חשב לרגע להלחם על חפותו אם הייתה, הוא לא הסתכן בעסקת טיעון שלבטח הייתה ממירה את פשעו לנשיקה ונגיעה ברגלו של נסראללה. בשארה ארז את פקלאותיו ונמלט ללבנון. מארץ הארזים הוא שיגר לכנסת מכתב התפטרות ובתמורה זכה ב-200 אלף שקלים "דמי הסתגלות". כמה מתחשב.
לא שמנכ"ל הכנסת, אבי בלשניקוב עשה זאת בחדווה, הוא קיים דיון בהשתתפות הח"כ רוחמה אברהם שכיהנה כיו"ר ועדת הכנסת, החשב אבי לוי והיועצת המשפטית נורית אדלשטיין כשהאחרונה הבהירה כי "לא ניתן למנוע זכויות חוקיות של חבר כנסת שלא הורשע בבית המשפט". ואיך ניתן להרשיע עבריין שנמלט מהדין? אז זהו שלא ניתן ולכן הוא יקבל את התמלוגים שמגיעים לו ממדינתו חסרת האונים. על כך אמר ח"כ
יריב לוין מהליכוד ש"בגידה במדינת ישראל הפכה לעסק משתלם".
כך יושב לו האדון בלבנון וממומן ביד נדיבה בידי מדינת ישראל. פנסיה חודשית קוצבים לו.זה לא שהוא צריך את ה 7,248 שקלים האלה כשהוא סמוך על שולחנו של נסראללה הנדיב, משפחתו התומכת נהנית מהסכום הזה. לקח לחברי הכנסת שלנו 3 שנים ארוכות להתעשת ולהריץ חוק שקובע כי מי שנדרש לחקירה פלילית-ביטחונית ולא מתייצב - לא יקבל כספים מהמדינה.
קדמו לאישור החוק דיונים בבג"צ שקבע כי בשארה ימשיך לקבל את הגימלה. נשיאת בית המשפט
דורית ביניש והשופטות
מרים נאור ועדנה ערבל דחו את עתירתו של ח"כ
דני דנון שביקש לשלול את אזרחותו של בשארה בטענה ש"המהלך החוקתי טרם הושלם" ולכן "אין באפשרותן כרגע להתערב". נוח מאד.
קביעה מוזרה במקצת של מוסד שאינו מהסס לבטל חוקים שנוגדים את השקפת עולמו. השופטות לא התרשומו מטיעוניו של נציג העותרים על כי בשארה נמלט מהארץ "באמצע חקירה שמתנהלת נגדו בחשד לביצוע עבירות ביטחון" ואת המערכה הזאת סיכמה הנשיאה ביניש בהחלטה משונה שמאחר שבאשרה אינו שוהה בארץ (אלא כידוע נמצא במשימה ממלכתית בניכר-א.נ.),"ולכן לא ניתן לדעת את כל החשדות והראיות נגדו".ומדוע לא לשאול את גופי החקירה ואכיפת החוק שמחזיקים בראיות באופן מוסמך וגלוי? סתמה הנשיאה ולא פירשה.
לבלימת התיקון למצב ההזוי שנוצר הצטרפה גם היועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד
נורית אלשטיין במותחה ביקורת חריפה על חוק "בשארה", ביקורת שמתבססת על "פגיעה חמורה בקניין". עניין של פרופורציות כמובן.
"מבחינתי", היכה על חטא ח"כ
ישראל חסון מקדימה מיוזמי החוק - "העלאת הצעת חוק זה היא אחד הרגעים העצובים שלי כאזרח במדינה. נבחר ציבור שהוא מחוקק ומציב נורמות ציבוריות נחשד בביצוע עבירה שדינה בין 5 ל-10 שנות מאסר (על אי התייצבות לחקירה ולא על עבירת הבגידה – א.נ.), ומחליט שלא להעמיד עצמו לרשות רשויות עכיפת החוק ולחקירה...ועולם כמנהגו נוהג.
הוא ממשיך לקבל תגמולים מהכנסת, זה מצב מטורף, אבסורדי ולא מתקבל על הדעת. באיזו זכות מוסרית אנו עומדים מול הציבור אם כך אנו נוהגים ומועלים באמון של האנשים שבחרו בנו?. אני לא מתלבט, אלא מתבייש שלא העלתי את ההצעה מוקדם יותר - כבר לפני 3 שנים".
הפליק פלאק של נציגי השב"כ והנה נדמה שהסאגה הנפתלת והבלתי תאומן עומדת בפני סיום צודק. אך הדברים אינם כה פשוטים. מעבר לתגובות הצפויות של חברי מפלגתו, כמו
ג'מאל זחאלקה שכינה את ח"כ יריב לוין מהליכוד "איש מוות ולא שפוי" והכריז כי ידיו של לוין "מגועלות בדם" (את זה אומר חברו של מטווח הרקטות בשארה), נציגי השמאל רואים כמובן את הפשיזם מבצבץ מכל שורה שבחוק ותמוה גם הפליק פלאק שבצעו נציגיו המשפטיים של השב"כ שבניגוד לעמדתו של הארגון שהובהרה בדיון קודם בכנסת כי "עקרונות הצעת החוק של הסמכות לשלול אזרחות – אנחנו רואים בזה בעצם מרכיב של הרתעה, בכל הקשור למקרים קיצוניים של פגיעה בביטחון" הכריזו היום (10.1.11) בדיון בוועדת הפנים של הכנסת על התנגדותם ל"חוק בשארה" במתכונתו הנוכחית.
"הדרך המוצעת בהצעת החוק רחבה מדי בנוסחה וחסרה מאזנים נוספים הקיימים בחוק בנוסחו דהיום". כנראה שהמשפטולוגיה המשתקת לא פסחה גם על הארגון היעיל והנחוש הזה שעוסק בסיכול חתרנות ואפשר לצפות ממנו שבכך יתרכז ולא ב"מאזנים שקימים או לא קיימים דהיום". יש מספיק משפטנים רעבים במוסדות שונים שיתפרנסו יפה מחידודים כאלה.
כך או אחרת צריך לברך על המוגמר ולסכם כי מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. ולח"כ לוין וחסון יש לומר – עבודה יפה.
