"צורר כל היהודים", "מחליפו של היטלר", "אויב האנושות בכלל ועם ישראל בפרט" - כותרות אלה ואחרות, כמו גם גינויים חריפים ומחאות נמרצות הודפסו, נרשמו ונשמעו בכל כלי המדיה המגוונים ברחבי העולם (כמעט), כמו למשל: במדינות אמריקה, אירופה, ישראל ואף במספר מדינות ערביות-איסלאמיות. היה זה לאחר נאומו ההיסטורי (ולא פחות: ההיסטרי) של גדול צוררי ישראל בעת החדשה, הלא הוא "מיודענו המכוער", מחמוד
אחמדינג'אד (שר"י), נשיאה השישי של "הרפובליקה האיסלאמית של אירן" (=פרס) שנכנס לתפקידו ב-2 באוגוסט 2005.
צורר זה "קנה את עולמו" בגין התבטאויותיו האיסלאמיסטיות הפנאטיות ובעיקר התבטאויותיו הנלוזות נגד מדינת ישראל המתחדשת לאחר אלפי שנות גלות. לדוגמה: בנאום שכותרתו הרשמית הייתה "עולם ללא ציונות" (אוקטובר 2005) אחמדינג'אד הצהיר מפורשות, מבלי למצמץ ומבלי להניד עפעף, כי "יש למחוק את מדינת ישראל, 'השטן הקטן' מן המפה העולמית" ואת תושביה/אזרחיה היהודים יש להעביר לאירופה או לארה"ב, אותה כינה "השטן הגדול". מאות סטודנטים עמדו והריעו לו ארוכות כשהוא מסביר שהצעתו זו היא משום ש"מדינת ישראל היא גידול (סרטני) מביש". הוא חיזק את טענתו הבזויה בהסתמכו על דברי "מורו ורבו הרוחני", סייד אייתולה רוח'אללה ח'ומייני (שר"י), מנהיגה הדתי והפוליטי העליון של "המהפכה האירנית" (1979).
כחודשיים לאחר הצהרה בזויה זו, במהלך "ועידת המדינות המוסלמיות" (דצמבר 2005) שהתקיימה במכה, העיר הקדושה ביותר למוסלמים, בערב הסעודית, בראיון לערוץ הטלוויזיה האירנית (בערבית) "אל-עאלם" (=העולם) הגדיל לעשות אותו רשע וקבע שמעולם לא הייתה שואת יהודים באירופה. בראיון מתועב זה אחמדינג'אד הצטרף רשמית לגל עכור הפושה בעולם של "מכחישי השואה". ראיון זה הסעיר את מנהיגי רוב עולם ואף מזכ"ל האו"ם דאז, קופי אנאן, הגיב מיידית ואמר: "אני מזועזע מן ההצהרה המבישה". כמו-כן, גורמים רשמיים במספר מדינות מוסלמיות גינו את הדברים משום ש"דבריו של אחמדינג'אד הכתימו את ועידת מכה, שהיה עליה להראות את פניו המתונות של האיסלאם".
יאבדו כל אויבינו לדאבון הלב, צורר זה אינו הראשון ששנאתו כלפי עם ישראל ואלוהיו מפעפעת בו, בליבו, במחשבותיו ובמעשיו. קדמו לו צוררים רבים במהלך "היסטוריית הדמים והשנאה" כלפי העם היהודי. ראש וראשון לצוררי ישראל, ללא כל סיבה "מוצדקת" היה אותו רשע הידוע לשמצה בשם "עמלק", כפי שהתורה מספרת לנו בסופה של פרשת השבוע, פרשת "בשלח" [שמות י"ז, פסוקים ח'-ט"ז].
וב"קצירת האומר": עמלק שהיה צאצא של עשיו, בנו הרשע של יעקב אבינו ואשר מקום מושבו העיקרי היה במזרחה-דרומה של ארץ פלשתים, הגיע להילחם בעם ישראל ובאלוהיו (על-פי המדרשים) כדכתיב: "ויבוא עמלק ויילחם עם ישראל ברפידים". מלחמה זו נערכה לאחר שעם ישראל יצא ממצרים כשהוא עייף, רצוץ ואינו שש אלי קרב. מלחמה זו הייתה בעיקר מעין "מלחמת גרילה" שמשמעותה המעשית: מלחמה בלתי סדירה, לוחמה זעירה ובעיקר "מלחמת זינוב" כפי שמעיד הפסוק: "ויזנב בך את כל הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע". משה מצווה על יהושע, תלמידו ומשרתו הנאמן, שיבחר לו אנשים וייצא להילחם באויב הנקלה, הגם תהיה זו "מלחמת נגד" ללא היערכות צבאית כנדרש, לא מבחינת הציוד הצבאי ולא מבחינת מיומנות ומקצועיות האנשים הלוחמים. ברם, בעזרתו ובתמיכתו הרוחנית של משה, כמו גם בעזרתו ובסיועו של אלוהי ישראל, יהושע ולוחמיו מנצחים את "עמלק ועמו" המיומן והמקצועי. ובגדול!
מלחמה זו נצרבה בתודעה ההיסטורית של העם היהודי לדראון עולם עד כדי הפיכתה ל"מלחמתו של האלוהים (!) בעמלק" לדורות עולם, או כפי שביטאו זאת חכמינו בסגנונם הקדוש: "שכל אימת שה' מזכיר את עמלק, הוא מקללו ואף נשבע בכסא כבודו שלא ייזכר ויישאר זכר לעמלק מתחת השמיים". הוסיפו חכמינו בלשונם הציורית והמליצית [מדרש שוחר טוב קי"ח, סעיפים א'-י'] וקבעו: "לא
שמו (של הקב"ה) שלם ולא
כסאו שלם עד שיימחה זרעו של עמלק". שנאמר: "כי יד על כס י-ה, מלחמה לי-ה-ו-ה בעמלק מדור דור". "על כס י-ה" נאמר, ולא "כסא י-ה-ו-ה". ודו"ק.
האם "הצורר והרשע מאירן" הוא הראשון בהיסטוריית השנאה והמשטמה לעם ישראל? - לא! האם היו בעבר צוררים, גדולים ו/או קטנים ממנו? - כן! האם הוא יהיה האחרון עלי אדמות?! - נתפלל, נקווה ונייחל שאכן כך יהיה. או אז, יהיה הדבר בבחינת: "כן יאבדו כל אוייביך י-ה-ו-ה". ועל כך מוסיף בעל המדרש [מדרש גם] וטוען: מזה שנאמר בפסוק "אוייביך י-ה-ו-ה" ולא "אוייביך ישראל" משמע, "שכל מי שאוייב את ישראל הוא אוייבו של הקב"ה". והבן. ומי ייתן ועל צוררים אלה וכיוצא בהם יתקיימו דברי דוד המלך, נעים זמירות ישראל: "ייתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם. ברכי נפשי את ה'. הללויה".
