גם זה קרה. אוהד בית"ר ירושלים צעק במהלך משחק כדורגל "מוחמד מת", ואף הוסיף נחרצות כי "מוחמד פועל בניין". המשטרה עצרה אותו, ושופט בית משפט השלום הורה להרחיק אותו במשך שנה שלמה ממגרשי כדורגל. סיטואציה ישראלית נפלאה, שראוי להתעמק בה מבחינה מילולית. 1. "מוחמד מת": פני השטח של הטקסט תקינים פוליטית - הנביא מוחמד, מבשר דת האיסלאם, הלך לעולמו, ואיננו עוד. מאמיניו בוודאי עצבים על כך, אך מן הסתם הדבר ידוע להם זה מכבר, והכאב כבר איננו צורב כמקודם. הסב-טקסט, לעומת זאת, רומז למשהו אחר לגמרי: מוחמד - הסמל, לא האדם הספציפי - נגוז. ומכיוון שעובדתית האיסלאם עודנו חי ובועט (כהרגלו), יש לפרש את האמירה הזאת כהבעת משאלה להיעלמות האיסלאם. 2. "מוחמד פועל בניין": לפני השטח של הטקסט אין שום משמעות - הנביא מוחמד איננו ולא היה פועל בניין, ואין מה לעשות כנגד זה. כמובן שעדיין אפשר לדמיין שערבי כלשהו בשם מוחמד אכן עוסק בבנייה, אך ישנם ככל הנראה גם לא מעט שמעון, גדעון וציון העובדים כפועלי בניין, וזה בסדר גמור. המשמעות המתבקשת של צירוף המילים נמצאת בסב-טקסט אחד מני רבים: מוחמד, משמע האיסלאם, עוסק בבניין, כלומר נמצא במעמד סוציו-אקונומי נמוך למדי, בשולי שרשרת המזון הקפיטליסטית. יעני: ערבים, מי אתם בכלל. בונים בתים. 3. אילו הייתה הקריאה "מוחמד פועל בניין" מופנית כנגד ערבי בתחילת המאה הקודמת, הייתה לה משמעות שונה לחלוטין, שהרי פועל הבניין מוחמד איננו - חלילה וחס - רוצח, גנב או סתם נהנתן עשיר ובטלן - אלא אדם יצרני התורם לחברה באופן משמעותי. אך במאה ה-21, שבה מקצוע בעל משמעות מכובדת הוא מקצוע המניב שכר נאה לבעליו, דוגמת היי-טק או עסקים, הביטוי "פועל בניין" נתפס כחרפה בלתי נסבלת. 4. אוהד בית"ר, דמות חלשה מבחינת הדימוי התקשורתי, כורך את הערבים, החלשים גם הם מבחינה תדמיתית, עם קבוצת פועלי הבניין, הנמוכים אף הם מבחינה תדמיתית. עוינות האוהד מתגלה כחלשה להפליא. אלא שהשופט, בעל סטטוס גבוה בהרבה מבחינת התדמית הציבורית, אינו מודע לכך ובפסק דינו מודה ש"פועל בניין" הוא כינוי גנאי שראוי לתת עליו את הדין. טוב שפועלי הבניין עמלים להשלים את מלאכת הקמת הבית, ולפיכך אינם נותנים את לבם לקללות האוהד ולפסק השופט.