בראיון עם אישיות פוליטית בכירה, נפרשת תפישת עולמה בסוגייה הלאומית. היא טענה שחוקי הרפובליקה והריבונות הלאומית הולכים ונעלמים. לשאלה מה צריך להיות מעמד ערביי-ישראל נוכח קריאות שיהגרו, התקבלה התשובה הבאה: "ערביי ישראל הם ישראלים. הם כאן בביתם, ועליהם להישאר כאן ולא להגר". ומה לגבי קריאת הרבים שלא להשכיר להם דירות? מתקבלת התשובה הבאה: "מדובר בערבים ישראלים, לא כן? ואם כן, הרי שיש להתייחס אליהם באותו האופן שבו יש להתייחס לכל בעלי האזרחות. על המדינה להחליט אם היא מעניקה אזרחות לתושביה או לא, אבל מרגע שעשתה כן, יש להתייחס אליהם באופן שוויוני".
האם מדובר בראיון עם
ניצן הורוביץ ממרצ? הוא אומנם מדבר על שוויון, אבל שידבר על חוקי הרפובליקה והריבונות הלאומית? אז אולי זה דווקא בני בגין הימני והדמוקרט, אבל שהוא ידבר פתאום על חוקי רפובליקה ולא על מדינה יהודית ודמוקרטית? מתברר שזה גם לא
אבישי ברוורמן וגם לא
דן מרידור, כמו גם לא
ציפי לבני או שלי יחימוביץ'. אף לא אחד מחברי הכנסת יכול לצדד בשוויון אזרחי במדינה שהיא רפובליקה, באשר ישראל לא מגדירה עצמה כך, ומאז שנת 1985 היא מוגדרת כמדינה יהודית דמוקרטית.
רגע, אז אולי זה קשור לכתיבת משה ברנט על רפובליקניזם בישראל? אולי איזשהו חוג רעיוני בעבר כמו הכנענים? הפעולה השמית? למעשה, גם לא זה. הדברים לקוחים (בשינויים מתאימים) מראיון שערך אדר פרימור עם מרין לה פן (הארץ, 7.1.11) - מנהיגת החזית הלאומית של צרפת.
מדובר במפלגת ימין קיצוני בעלת משקל בזירה הצרפתית. אבל מהי המשמעות האידיאולוגית של מפלגה זו בהשוואה לישראל? בניגוד לישראל, בצרפת אליבא דימין הקיצוני יש שוויון אזרחי לאזרחי הרפובליקה כל עוד הם מקבלים את ערכיה ומשתלבים בה. מי שלדידם מאיים על הסדר הרפובליקני הוא האיסלאם הפונדמנטליסטי.
האם אלו הם פני הדברים בישראל? האם היא רפובליקה בה משתלבים כל אזרחיה? הרי בארץ יש הבחנה בין האזרחות שכביכול שווה לכולם לבין רישום לאום, הקובע את הזכויות היחסיות. בצרפת ההצטרפות לאומה היא באמצעות ההתאזרחות, ובישראל ההצטרפות לעם היהודי היא באמצעות תהליך המרת דת. אז מה המסקנה מכך? המסקנה מכך היא שהקונצנזוס בישראל הוא קיצוני יותר מהקיצוניות של אירופה. בשל תפישתה האתנו-דתית, ישראל אידיאולוגית היא בעלת לאומיות פוליטית אולטרה-ימנית קיצונית לעומת הנורמטיביות המערבית.
