יחי ההבדל הקטן

לשכת ראש הממשלה התגאתה השבוע בכך שפרסמה את תלוש השכר של בנימין נתניהו לחודש נובמבר שעבר. באמת יפה. אבל הבה נראה מה קורה בארה"ב, שאליה אנו תמיד מתייחסים כאל המודל האולטימטיבי. ובכן, שם מפרסם הנשיא מדי שנה את כל הדוח שלו למס הכנסה, על כל הכנסותיו מכל המקורות. יתרה מזאת: כל העובדים הבכירים בממשל מחויבים בפרסום דומה. אצלנו אין חובת דיווח כללית למס הכנסה, כך שרוב השרים והפקידים הבכירים - שהם שכירים ומן הסתם אין להם הכנסות נוספות - פטורים מהדיווח לצורכי מס. אבל הם כן חייבים להגיש הצהרות הון למבקר המדינה. הגיע הזמן שההצהרות הללו יפורסמו, כדי שנראה בדיוק כמה הם מקבלים וממי, ולא רק בכסף אלא גם בשווה כסף. האינטרס הציבורי עולה כאן עשרות מונים על צנעת הפרט. והנימוק הכי טוב: ככה עושים באמריקה.

מנהל רשות המיסים לשעבר הודה והורשע במירמה והפרת אמונים בשל חמישה מינויים מקצועיים. שלושה מהם כלל לא יצאו לפועל, אחד בוצע אך נושאת התפקיד התפטרה עם גילוי הפרשה, והאחרון מכהן בתפקידו עד היום - ארבע שנים אחרי. העבירה של מצא: הוא נתן לבעלי עניין להשפיע עליו. צחי הנגבי הואשם בעשרות מינויים פוליטיים של אנשים חסרי כישורים, במטרה לגמול להם על תמיכתם ו/או לזכות בה בעתיד. הוא זוכה. הסיבה: זו הייתה הנורמה ואיש לא אמר לו במפורש שזה אסור. שוב מסתבר, שלפוליטיקאים מותר להשתין מהמקפצה, ואז לטעון שאף אחד לא אמר להם שום דבר.

זה לא רק שמוטי איווניר אדם הרבה יותר סימפטי מאשר אבי נמני. זה לא רק שהוא לא מתחכך באוהדים ובכללם בעבריינים. זה לא רק שהוא אינטליגנטי, רהוט ובעל ניסיון רב משל קודמו. לאיווניר יש עוד מעלה שלא הייתה לנמני: יש לו תעודת מאמן. במשך שנתיים התחכמו נמני ומכבי תל אביב והציבו מאמני קש, כדי להסתיר את העובדה שאת הקבוצה מאמן אדם שאין לו תעודה כחוק. האגודה הגדולה ביותר בארץ ומי שהיה האיש החזק בה, עברו על החוק בריש גלי - ואיש לא פצה פה וציפצף. לפחות הבעיה הזאת נפתרה.

העלמה שבכותרת הייתה מיס אנגליה בשנה שעברה. בגיל 17 היא התגייסה לצבא, ולאחר שזכתה בתואר קיבלה שנת חופשה. כעת היא חוזרת למדים, לאחר שבינתיים הספיקה להתחתן, ובקרוב תוצב באפגניסטן. אצלנו, מלכות היופי או ש"מוותרות על הצבא" או שעושות שירות מגוחך (שלא לדבר על המשתמטת והעבריינית בר רפאלי). נכון שבבריטניה השירות הצבאי הוא מקצוע ולא חובה, ומי שחותמת על חוזה צריכה לעמוד בו. אבל אותו היגיון פועל בדיוק גם בכיוון ההפוך: אם השירות הוא חובה לכל, הוא צריך להיות חובה לכל.

לאחרונה נזקקתי לאישור של רשות המיסים. פניתי לפקיד שומה ת"א, עם חשש כבד שהנה הלך לי היום. התקבלתי במאור פנים בידי פקידה יעילה ותוך רבע שעה - שרובה עברה בכך שאני הייתי צריך לברר פרטים חסרים - יצאתי כשבידי לא רק האישור, אלא גם הטלפון הישיר שלה אם יהיו בעיות. חשוב להדגיש, שהיא לא ידעה שאני עיתונאי. לפני חודש קניתי מזגן בחברת ענק המזגנים. מאז רצתי אחריהם כדי לקבל את החשבונית, שלפי החוק צריכים להוציא לי במועד התשלום. פניתי בטלפון, פניתי בדוא"ל - ולשווא. רק השבוע, חודש אחרי, נזכרו לשלוח לי אותה. אז מי אמר שתמיד המגזר הפרטי יותר יעיל ובעל יותר תודעת שירות מאשר המגזר הציבורי?

טוקבקיסטים יודעים להיות מעצבנים, אבל יש בהם שבהחלט מוסיפים תובנות. כך היה השבוע, כאשר פרסמתי ידיעה על צעיר בעל עבר פלילי, שדרס קשישה במעבר חציה, פצע אותה אנושות ונמלט מן המקום - ויצא עם עיסקת טיעון של 22 חודשי מאסר בפועל. כמה מן המגיבים אמרו, שהם מחכים לראות מה יהיה עונשו של טל מור, המואשם בדריסתו למוות ובהפקרתו של שניאור זלמן חשין, בנו של השופט העליון בדימוס מישאל חשין ונכדו של נשיא העליון שאת שמו הוא נושא. הם צודקים: סביר מאוד להניח, שהוא לא יקבל עיסקת טיעון כזאת. בואו נראה את הצדק והשוויון מבית מדרשה של פרקליטות המדינה. גולשים אחרים הפנו את תשומת הלב לעוד השוואה: פיני כהן, שזרק נעל על דורית ביניש, נדון לשלוש שנות מאסר בפועל וביהמ"ש העליון ברוב חסדו קיצר את עונשו לשנתיים - שזה חודשיים יותר משל אותו דורס קטלני וחסר מצפון. אולי בגלל זה בבית המשפט העליון שלנו לא חקוקה האמירה שמעל הכניסה לבית המשפט העליון של ארה"ב: Equal justice under law.