שנת 2011 תהיה שנה דרמטית בכל הקשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני בארץ-ישראל. אני אומר שתהיה דרמה, אבל עדיין לא ברור מה יהיה כיוון ההתפתחות של העלילה הדרמטית. יש שני כיוונים אפשריים להתפתחות, ושניהם דרמטיים עבור החברה הישראלית והמזרח התיכון. בכיוון האחד - הרשות הפלסטינית תהפוך למדינה. בשני - הרשות הפלסטינית תתפרק. אחד משני אלה יקרה השנה, להערכתי בעוד חודשים ספורים.
המפסידה הגדולה - הציונות האפשרות הראשונה היא שהרשות הפלסטינית תהפוך למדינה לפחות בשטחי הגדה המערבית. מימושה של אפשרות זו יהווה, בזירה הפנים-ישראלית, הכרעה לטובת השמאל בוויכוח האידיאולוגי וההיסטורי מול הימין, ויכוח הנמשך יותר מ-40 שנה. מימוש אפשרות זו יהווה את פתרון השאלה הארץ-ישראלית בהתאם לעיקרון הלאומי של חלוקת הארץ לשתי מדינות לאום, האחת יהודית והשנייה ערבית-פלסטינית. זאת, על-פי העיקרון שנקבע כבר בהחלטת החלוקה של האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947. הדרמה כאן כפולה: קודם כל, שינוי מעמדה של הרשות הפלסטינית למדינה, המהווה שינוי המציאות הפוליטית המזרח-תיכונית. מימוש פתרון זה יחייב את פינוים של 150,000-120,000
מתנחלים, דבר שללא ספק יהיה חוויה טראומטית נוספת שהחברה הישראלית תצטרך לעבור, לאחר ההינתקות מעזה.
האפשרות השנייה להתפתחות דרמטית תתרחש אם הרשות הפלסטינית לא תהפוך למדינה. במקרה זה קיים סיכוי גבוה שהלחצים הפנים-פלסטיניים יתפרצו, הן החוצה - לאינתיפאדה חדשה מול ישראל, והן פנימה - באופן שימוטט את הרשות הפלסטינית עד שתתפרק. התפרקותה של הרשות הפלסטינית תקבור סופית את רעיון "שתי המדינות לשני העמים" לעולמי עד. במקרה זה צפוי החמאס להגביר את כוחו, עד כדי השתלטות על שטחי הגדה המערבית, באופן שדה-פקטו תקום מדינה חמאסית בעזה ובגדה המערבית גם יחד, הגם שמדינה כזו לא תקבל את הכרת העולם. במקרה זה צפוי גם שחלק מאנשי הזרם הלאומי הפלסטיני ישנו את קוד הפעולה שלהם, יהפכו מזרם לאומי לזרם אזרחי, ויתבעו את התאזרחותם של הפלסטינים תושבי הגדה המערבית - במדינת ישראל. על התפתחות כזו עשויה ישראל להגיב בסיפוח שטחי הגדה המערבית, כדי למנוע מהחמאס להשתלט עליהם. התפתחות העלילה לפי אפשרות זו תהא ללא ספק דרמטית ביותר, בוודאי עבור אנשי השמאל הישראלי. התפתחות כזו תהווה את ניצחון הימין על השמאל בוויכוח האידיאולוגי וההיסטורי, כאשר המפסידה הגדולה תהיה - הציונות.
במקרה זה יהיה על כולנו להתחיל לחשוב על המשך החיים כאן במתכונת אחרת ושונה מאשר התרגלנו עד היום. נצטרך אז לאמץ את העיקרון האזרחי-דמוקרטי כעיקרון המנחה העיקרי, ולדחות את העיקרון הלאומי. נצטרך להתרגל למסגרת של מדינה אחת ליהודים ולפלסטינים, "מדינת כל אזרחיה", תוך חלוקה שונה ואחרת של הסמכויות השלטוניות במרחב הארץ-ישראלי-פלסטיני. התפתחות העלילה המזרח-תיכונית בכיוון זה תהיה ללא ספק דרמה גדולה, הדרמה הגדולה בין השתיים האפשריות.
