כשהחמיאו פעם לאריה דרעי על חוכמתו, הוא השיב באירוניה מרירה: "איך יכול להיות שאני חכם אם ישבתי בבית הסוהר?...". ועכשיו הולך ומתברר שגם אביגדור ליברמן יתגלה תוך זמן לא רב כאדם לא חכם במיוחד... ליברמן הוא עולה חדש, ממש טרי, בכל הקשור להבנה אמיתית של המסדרון המפותל הזה שנכנסים אליו בקצהו האחד עם חליפה מחויטת ויוצאים ממנו בקצהו השני עם בגדי אסיר כתומים. מספרים לנו שהפרקליטות מתכנסת לסימפוזיון בן כמה ימים כדי להכריע בגורלו של ליברמן "עד שייצא עשן לבן". הבלים. הכל כבר סגור. הסימפוזיון הזה הוא כבר חלק מסידורי ההלוויה. כי אין מצב שהפרקליטות תחליט לסגור את תיקיו של ליברמן לאחר שטיגנה אותו במשך כעשר שנים. מהעץ הזה כבר לא ניתן לרדת. ואז ייעשה הצדק בבית המשפט. ומי שחושב שבכוחו של בית המשפט לשפוט את ליברמן כאחד האדם - על-פי דיני הראיות ומבחני הסבירות המקובלים - שוגה באשליות מתוקות. אין לבית המשפט כוח לזעזע את הראיות נגד ליברמן - כשם שאין לו כוח לבטל את מינוי יואב גלנט לרמטכ"ל. בית המשפט יודע היטב, שבעניינו של ליברמן הוא נמצא עם הפרקליטות בסירה אחת. כי בעניינם של אנשים מסוגו של ליברמן, הפרקליטות ובית המשפט מהווים מערכת צדק אחת עם גורל משותף. כל הפרוצדורה בעניינו של ליברמן היא קולות של כאילו. מראית פנים של פרוצדורה כדי ליצור את האווירה המתאימה. הגורל כבר נחרץ. כי ליברמן יוצר סביבו אווירה ציבורית כל-כך עוינת - תוך חידוד גובר והולך של הפרופיל הציבורי שלו - עד שאין למעשה שום אפשרות שבית המשפט יוכל להתעלם מכך בבואו לבחון את הראיות נגדו. וגם התקשורת לא תאפשר תוצאה אחרת מאשר ליברמן בכתום. ופסק הדין יהיה נוקב וחד-משמעי. כמו אצל קצב. כל העובדות וההוכחות יעברו תהליך השבחה, וכל גווני האפור ייעלמו ויהפכו שחור-לבן. בעיקר שחור. כי כשדנים בבית המשפט בגורלם של טיפוסים מסוגם של קצב וליברמן - אסור לגמגם.