בחודש שעבר, לאחר כשלושים שנה ומכירה של עשרות מיליוני מכשירים, הודיעה חברת "סוני" על הפסקת ייצורו של ה"ווקמן". נגן הקלטות המהפכני בשעתו של החברה, מפנה את מקומו בזירת הניידים לטובת כל אותם גאדג'טים ונגני mp3 מתוחכמים (שככל הנראה, ישרדו פחות ממנו). אך מקומו בהיסטוריה חקוק כמי שחולל את אחד השינויים הבולטים בתרבות ההאזנה של ההמון: הוצאתה של המוזיקה מן הבית אל החוץ, אל הדרכים, אל הנסיעות. הווקמן איפשר למשתמשים בו לשאת את המוזיקה שלהם אל מחוץ לבית, ולהאזין לה באופן אישי באמצעות זוג אוזניות קטן ופשוט.
אב הטיפוס הראשוני של ה"ווקמן" יוצר ב-1978 על-פי בקשתו מנכ"ל "סוני" אקיו מוריטה, שאהב מוזיקה קלאסית ונאלץ לקחת עימו לטיסותיו הרבות מכשיר טייפ מסורבל. מוריטה ביקש ממהנדסיו לתכנן עבורו נגן קלטות נייד וקומפקטי. באותה העת וללא כל קשר, עבד צוות אחר של "סוני" על שיפור ומזעור אוזניות השמע של החברה. החיבור בין שתי ההמצאות הללו הוליד את ה"ווקמן".
השקתו של ה"ווקמן" באמצע 1979 הולידה מהפכה של ממש. המכשיר החדש אומץ בהתלהבות על-ידי בני נוער וסטודנטים, שהלכו עימו לכל מקום, והפך עד מהרה (כמו השעונים הדיגיטליים והגלגיליות) לאחד מאבזרי האופנה הבולטים של שנות השמונים. הפופולריות של ה"ווקמן" גרמה אומנם לעלייה בתופעת ההקלטות הביתיות, אך יחד עם זאת, אילצה את תעשיית המוזיקה לייצב את מעמדה של קלטת השמע כפורמט המקביל לתקליט הווניל. בשנת 1983 הצטרף אליהם התקליטור/קומפקט דיסק שצפוי בהמשך להפוך לפורמט הנמכר מבין כולם.
את השפעתו של ה"ווקמן" על תרבות ההאזנה ניתן להשוות רק להשפעתו של תקליט אריך הנגן לפני כשישים שנה. עד אז נעשה שימוש בתקליטי בקליט במהירות 78 שהיו שבירים מאוד והכילו דקות ספורות של מוזיקה. בשנת 1948 השיקה חברת "קולומביה" את תקליט הווניל שיכול היה להכיל קצת יותר מעשרים דקות מוזיקה בכל אחד מצידיו, ופתחה את עידן התקליט ה"מודרני".
עידן זה, שנהוג היום לכנותו כעידן ה"היי פיי", העביר את המוזיקה מאולמות הקונצרטים והמופעים אל סלון הבית, וביסס את החוויה של האזנה למוזיקה כאקט יותר אישי (ולעזאזל השכנים...). בשיא פריחתו, באמצע שנות השבעים, החזיקה כמעט כל משפחה "נורמלית" בפטיפון (או במערכת סטריאו ביתית) ובאוסף תקליטים שעבר מדור לדור, והכיל את מיטב היצירות - קלאסי, פופ, ג'אז וסול.
ומילה אחרונה על היורשים החדשים-ישנים, נגני ה-mp3 למיניהם: קיימים היום בשוק אינספור נגנים משוכללים עם קיבולת של מאות שירים, שמאפשרים לך לשאת עימך את כל הספרייה הביתית לכל מקום, ולהאזין לה כאוות נפשך. ואולם, בעולם שבו הנגישות לתוכן חשובה אף יותר מן התוכן עצמו, נדמה שבעתיד הלא רחוק כבר לא נרצה (או נצטרך) לשאת עימנו את כל התקליטייה, אלא נסתפק בלחיצת כפתור שתנגן עבורו שיר מבוקש מתוך מאגר קיים ונגיש לכל.