קצת משונה לראות את שר המשפטים,
יעקב נאמן, יהודי תלמיד חכם ושומר תורה ומצוות, מאחל "שנה טובה" בחודש ינואר. זו הייתה התמיהה הראשונה שצצה למקרא דבריו בפתיחת דוח האגף לביקורת פנימית ופניות הציבור במשרד המשפטים לשנת 2009. תמיהה זו נפתרה, אך תחתיה צצה תמיהה אחרת: דבריו של נאמן בפתח הדוח נושאים את התאריך ז' תשרי תשע"א - 15.9.10 למניינם, ולכן ברור מדוע איחל לקוראיו שנה טובה. אך מדוע הופץ הדוח לציבור רק בתחילת השבוע (יום א', 16.1.11)? אולי זה נושא לתלונה נפרדת.
גם הדוח עצמו מעלה תהייה עקרונית. מנהלת האגף, רו"ח איריס פרידמן, מציינת שבשנת 2009 התקבלו באגף 6,027 תלונות, מתוכן 4,669 שאינן בתחום סמכות משרד המשפטים. מתוך 1,358 הפניות והתלונות שבדקה יחידת פניות הציבור, נמצאו 71 מוצדקות, 81 מוצדקות חלקית, 428 לא מוצדקות, 181 "לידיעה" (כלומר: לא התבקשה פעולה קונקרטית), 152 "לא רלוונטי", 120 לא בסמכות היחידה, 4 מטופלות במסגרת הצעת חוק ועוד 263 שעדיין בטיפול.
כאשר מסכמים את הנתונים העיקריים, מסתבר שרק ב-152 נמצא גרעין של צדק או צדק מלא. מדובר בכ-12% מכלל התלונות. אגף פניות הציבור במשרד
מבקר המדינה מוצא בדרך כלל ש-20%-25% מהפניות אליו מוצדקות. בהתחשב בעובדה שחלק לא קטן מהפונים למשרד המשפטים הם עורכי דין (כפי שניתן להתרשם מהדוגמאות המובאות בדוח), האין זה תמוה ששיעור הפניות המוצדקות הוא כה נמוך?
פילוח הפניות לפי יחידות המשרד מעלה גם הוא תמונה מעניינת. מספר הפניות הגדול ביותר נגע לפרקליטות המדינה ומחוזותיה - 105. במקומות הבאים ניצבים רשם העמותות (92), אגף הכונס הרשמי והאפוטרופוס הכללי (89), הטאבו (70), הסיוע המשפטי (54), רשם החברות (70) והסנגוריה הציבורית (15).
לעומת זאת, המובילים בין התלונות המוצדקות הם הטאבו ורשם העמותות (11 תלונות מוצדקות כל אחד), הכנ"ר (9), הסיוע המשפטי והפרקליטות (7 כל אחד), רשם החברות (5) והסנגוריה הציבורית (1).
פרידמן אומרת, כי יש חשיבות לתלונות: "ככלל, יכולות היחידות להיעזר בתלונות ופניות המלינים, הן המוצדקות והן הלא מוצדקות, ככלי עזר כדי לחוש את רצון הציבור ותחושותיו לשם גיבוש פרויקטים עתידיים.
"תלונות לא מוצדקות החוזרות ונשנות יכולות בנסיבות שונות להיות מוצדקות. דוגמה: ריבוי מלינים על התנהגות לא נאותה של אותו עובד יחידה יכולה בנסיבות מסוימות להעיד על ליקוי בתפקודו, גם אם בדיקה פרטנית של כל אחת מהתלונות לא העלתה ממצאים". השאלה היא, עד כמה איחור כה ניכר בפרסום הדוח על התלונות והמספר הנמוך כל-כך של תלונות שנמצאות מוצדקות, מעודדים את הציבור להתלונן.
בתוך התלונות שנמצאו מוצדקות, משכה את תשומת הלב תלונתו של אדם שהעיד מטעם הפרקליטות, אך טרם קיבל את שכר הבטלה שאישר לו בית המשפט. ראו את תשובת הפרקליטות: "הפניה הופנתה לפרקליטות המטפלת, בבירור העלה שאכן לא שולם לעד. לטענתם, עקב לחץ בעבודה, נשמט הטיפול בתשלום זה". מעניין אם בצורה דומה "נשמט הטיפול" גם במקרים בהם המדינה היא הזוכה ולא המשלמת. בכל מקרה, בעקבות התלונה קיבל אותו אדם את כספו; לפי הדוח, הפרקליטות לא טרחה להתנצל בפניו ולא הבהירה מה תעשה בעתיד כדי למנוע מצב בו היא אינה ממלאת אחרי הוראות בית המשפט.
הנה עוד תלונה המלמדת, שגם עורכי דין לא תמיד מקבלים את היחס הראוי מהפרקליטות. עורכת דין התלוננה, כי פניותיה לפרקליטות מחוז ירושלים לא נענו, וכי פסיקה שניתנה בעניין מרשה אינה מקוימת. תשובת הפרקליטות: "מאחר שהפניות לא היו קשורות לתיק תלוי ועומד (התיק כבר נסגר) הן לא נענו וכי מגובש נוהל על-מנת למנוע הישנות מקרה כזה, כך שפניות אף שאינן קשורות לתיקים פעילים ייענו בהתאם". קצת קשה להבין את התשובה הזאת. מי אמור לתת לציבור מענה על תיקים סגורים אם לא הפרקליטות?
בכל מקרה, "לפונה נשלחה תשובה, חתומה ע"י פרקליטת המחוז, ובו התנצלות על חוסר המענה. לגופו של עניין, הפניה לתשובת הערכאה המקצועית הרלוונטית (פקיד ההסדר) שכבר ענתה לפונה בשנת 2008 וכן הסבר לתמיכת הפרקליטות בעמדת הגורם המקצועי".