אי-אפשר להתעלם מהחגיגה התקשורתית, ששברה שיאים חדשים, בעקבות הכרעת הדין של משה קצב. נכון שמדובר בפרשה שפלה, שבה מורשע האזרח מספר אחת לשעבר של המדינה. אולם האם אין גבולות ל חופש הביטוי? דומני כי עיתונאות הוגנת נבחנת דווקא בשעה זו בפובליציסטיקה על פרשות מעין אלה. כך, למשל, העיתונות הציבה את עצמה כ'ידידת נפש' של קצב ושל המשפחה, והנשמות הטובות בה הרימו גבה מדוע האיש המושפל ביותר במדינה אינו מתאבד. היו שהרחיקו לכת והפכו ליועצי נישואין של גילה, האישה שאיתו, והחליטו עבורה שתתגרש מבעלה ותנטוש אותו לכל הרוחות. סיקור? פרשנות? הם לגיטימיים. אולם מתן עצות אובדניות, או לפירוק החבילה, מי שמכם? זוהי חדירה בוטה וצינית לצנעת הפרט, שריח חופש השיסוי נודף ממנה.
|
המסגד שנחנך בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית הוא טעות היסטורית. מעֵבר לעובדה שמדובר באוניברסיטה עברית, ולא באוניברסיטה ברמאללה, לא סוד הוא שמסגדים יותר משהם בתי תפילה, משמשים מקור להתלהמות איסלאמית לאומנית וטירוריסטית. דומה כי הפגנות לאומניות של סטודנטים ערבים בקמפוס, ועימותים עם סטודנטים יהודים על-רקע זה, כבר היו לחזון נפרץ. וכי לא די בכך? מדוע אפוא צריך להוסיף דלק למדורה הלאומנית, הקיימת כבר, עם חנוכת המסגד? האם הנהלת האוניברסיטה, החונכת מראש מוקד עימות מיותר, לא מכירה את הכלל, כי חכם אינו נכנס לזירה שהפיקח אולי יודע איך לצאת ממנו?.
|
אז מה היה לנו בפסיקת בג"צ בסוגיית קווי המהדרין? בגצ ניסה לרַצות את כולם (בדומה לבדיחה הידועה של הרב, שפסק כי כולם צודקים. זוכרים?) וכל צד יוכל ליטול מהפסיקה את החלק שנראה לו. ארגוני הנשים, כמובן, יקחו את הפסיקה העקרונית שאין לכפות הפרדה בין המינים באוטובוס. לעומתם החרדים יאמצו את החלק השני של הפסיקה, שההפרדה צריכה להיעשות בהסכמה בלבד של הגברים והנשים, בדומה למצב הקיים בקהילה, שהקווים הייעודיים אמורים לשרת אותה באזורי מגוריה. ובא לציון גואל (ובלי פרובוקציה בבקשה!).
|
האם בחברת התרופות 'פייזר' לא יודעים את ההבדל בין שפן לארנבת? לפחות כך נראה על-פי קמפיין שילוט חוצות שהשיקה החברה, שבו מככבת דמותו של ארנב, במקום שפן, בעוד המסר הוא שלא להיות שפני ניסיונות לתרופות, ולקנות תרופות מורשות בלבד. אז לשירות החברה, ולטובת הציבור, הנה שיעור קצר בזואולוגיה: השפן הוא הומלס המקנן בסלע (בניגוד לארנבת המבוייתת), אוזניו וזנבו קצרים יותר מהארנבת, ואילו שיניו גדולות יותר. למרות הדמיון, שתי החיות הן אפילו לא בנות משפחה אחת. בקליק אחד בגוגל יכלה החברה ללמוד על ההבדלים. אגב, לאור המידע, מי המציא את השיר השגוי "השפן הקטן שכח לסגור הדלת" (הכל למען קידוש החרוז)?
|
צֶדק או לא, השפעת התקשורת או לא, וגם העובדה שמדובר בדיעה משפטית של היועץ המשפטי לשעבר, מני מזוז, שקבע שהגירסה של המתלוננות במשפט קצב היא בעייתית, ואין בה יסוד להרשעה, מול דעת השופטים שהאמינה למתלוננות ללא סייג. אולם מעֵבר לכך, מי שהאזין לקטעים של הקלטת הלוהטת, שפורסמה בכלי התקשורת, הבין שהקשר בין קצב למתלוננות גלש מעֵבר לקשרי עבודה, וכי לטנגו צריך שניים. הזוהמה היא לא רק של קצב, אלא לא פחות של המתלוננות שרמזו בדבריהן על קשרים אינטימיים עם קצב והתנהגות מתירנית. ואווירה חברתית זו היא שצריכה להדאיג אותנו.
|
לא סוד הוא שארגוני זכויות האדם, דוגמת 'בצלם', זוהי מילה מכובסת, ולמעשה מדובר בארגונים הפועלים למען הפלשתינים ומזוהים עימם. לכן צודק שר החוץ, אביגדור ליברמן, בטענתו, שהם מסייעים לארגוני הטרור, ומשום כך אף מבקש להתחקות אחר מקורות מימונם, כדי לברר אם אינם מופנים למטרה זו. אותם ארגונים 'הומניטריים' טוענים כי מטרת פעילותם היא לאפשר חיים נורמליים בארץ. לא ברור לי על איזה חיים נורמליים הם מדברים? האם פיגועי הטרור הרבים, שהיו בארץ, בעקבות האינתיפאדה השנייה, זו היא הנורמה שהם, חלילה, היו מייחלים לה? כל הכבוד לצה"ל ולאישי ציבור מסוגו של ליברמן, המחשקים את פעילות אותם ארגונים פרו- פלשתינים גבילים אותה, ובכך מאפשרים איכות חיים סבירה לאזרחי ישראל.
|
האם לבתי המשפט בישראל, המחוזי והעליון, יש ספרי חוקים שונים? לפחות כך מצביעות הפסיקות השונות בין שתי ערכאות אלה, שהפער ביניהן, לקולא ולחומרה, אומר דרשני. קחו למשל את הפסיקה המקילה בעליון לגבי שי סימון ושלום ימיני, דורסיה של מיטל אהרונסון ז"ל, בתאונת פגע וברח. השופטים הפחיתו כמעט שליש מעונשם של השניים, כפי שנקבע במחוזי, למרות המסר הבלתי מרתיע שהעונש הקל משדר לנהגים. לעומת זאת, בפסיקה של השר לשעבר בניזרי, החמירו עימו השופטים מאוד בעליון, כאשר שילשו את גזר הדין משנת וחצי מאסר, שגזרו שופטי המחוזי, לארבע וחצי שנים. דומה כי הפער המשמעותי בגזר הדין, בשתי דוגמאות מייצגות אלה, מלמד על אפשרות של שיקול דעת מוטעה לא אחת בשיקולי בית המשפט העליון. האם ממגדל השן הגבוה מנותקים שופטיו מן השטח?
|
האם הרוגי תאונות דרכים הם סטטיסטים? כך לפחות נראה על-פי הדרישה של תנועת 'אור ירוק' משר התחבורה להציג יעדים של מספר הרוגים בשנה (קראתם נכון!). מעֵבר לסמנטיקה, לכאורה, עם כל הכוונות הטובות של העמותה, בניגוד למטרתה לצמצם את הקטל בדרכים, זה מצטייר כמו קמפיין לעידוד הרוגים בתאונות, במיוחד כשמדובר בסדר גודל של מאות הרוגים. ואם כן מה הפלא שמספר הקורבנות עלה השנה? ברור שהמגמה צריכה להיות לשאוף לאפס הרוגים, תוך הבלטת הערך של קדושת החיים והרעיון שכל אדם הוא עולם מלא. הקמפיין צריך להצביע על יעד של ירידה הדרגתית (באחוזים) בשיעור נפגעי התאונות, ולא על התוצאה הסופית המצמררת של מספר הרוגים שנתי בערכים מוחלטים. זה מה שעושה את כל ההבדל של האיסטרטגיה הפרסומית. לתשומת לב מר אבואב, מנכ"ל העמותה.
|
העלאת שער הדולר, בעקבות עליית ערכו בעולם, לאחר מגמת ירידה בעקבות חולשתו בעולם - למרות הקפאת הריבית - מוכיחה שוב שאין לריבית השפעה ממשית על ערכו של הדולר. ערכו בארץ נקבע על-פי ערכו בעולם ומשקף אותו. ראוי אפוא שהנגיד לא יתחשב עוד, בנסיבות הקיימות, בשיקול של ערך הדולר בהחלטה על גובה הריבית במשק, אלא יקח בחשבון גורמים אחרים כמו האינפלציה הצפוייה, בעקבות ייקור המוצרים במשק, גורמי נדל"ן ועוד, כדי שהריבית תהיה ריאלית.
|
שמאל יקר, תכניסו את זה טוב טוב לראש: אורי ברעם, ההוא שהסית נגד שי ניצן, הוא לא דוס, לא מתנחל וחי בסרט. כן, תודו זה לא נעים לשמוע אבל הוא גם אחד משלכם, עשב שוטה שגדל בערוגות ' שלום עכשיו' וחצה את הקווים אל הימין (ומבחינה זאת הוא לא לבד). האם שאלתם את עצמכם איך קרה שהאיש הזה, בוגדני והזוי, בגד בדרככם וזרק אבן לבור שלכם שהוא שתה ממנו? ואיך זה שתנועת 'שלום עכשיו' שפעם הייתה במרכז המפה, ירדה מהבמה והיום היא בשולי הכותרות? כיצד מימדיה הצטמקו כל כך? האם לא הגיעה השעה שתערכו חשבון נפש בנוסח 'איפה טעינו'? וברעם, שזרק את הפצצה (תרתי משמע), כמשל.
|
|