אופורטיוניזם לפי המילון (המקור מלטינית) הוא ניצול הזדמנות לטובת המנצל. מושגים מתלווים למושג האופורטוניזם הם מקיאווליזם, ע"ש של מדינאי, סופר והוגה דעות איטלקי ממשפחה אצילה בפירנצה במאה ה-15 שדגל באי שמירת אמונים לפי הצורך הפוליטי או הצבאי. בין השאר, הציע למדינאים לאמץ את תכונות השועל להיות ערמומיים, לנסות לשלוט ביושר ובחמלה עד שיתהפך הצורך ואז יחליפו את עורם!!! (מזכיר לכם אנשים שאתם מכירים?). יש את המושג אריויזם שבא מהמילה הצרפתית "להגיע" (arriver) הכוונה להגיע למטרה בכול מחיר.
פוליטיקאים הם אופורטוניסטים, אבל התכונה לא שייכת רק להם ולא רק הם מנצלים הזדמנויות, זה עולם שדורש מכל השאפתנים והשורדים כאחד להשתמש בכל הזדמנות, כדי להצליח ולשרוד. האופורטוניזם (המאקיאוליזם וכדומה) שאנחנו עדים לו בפוליטיקה הישראלית היא תופעת השקרנים המתחסדים והדואגים לאינטרס הפרטי שלהם במסווה של דאגה לציבור-לעם-ישראל.
התמונה של ברק שבגד בחבריו, בהבטחותיו לבוחר, ברק שחי מעל החוק, שנבחר למפלגת עובדים וחי כמו אוליגרך היא התמונה המכוערת התורנית והיא דוגמה לאופורטוניסט, אריויבט ומקיאווליסט חסר בושה. והיא המשך להיסטוריה ארוכה של שקרנים נצלני התפקיד, מושחתים למיניהם בכל ההיסטוריה הישראלית הלא ארוכה. אצטט שניים מחבריו למפלגה (לשעבר) של
אהוד ברק.
דברים שנאמרו בתקשורת ביומיים האחרונים מפי אנשים "שהלכו עם ברק בעבר לאורך כל הדרך..." עד נקודה מסוימת בשנתיים האחרונות.
רון חולדאי איש מפלגת העבודה וראש העיר המצליח והחרוץ של תל אביב אמר בגלי צהל: "ברק כבר מזמן שכח מי זה עם ישראל, יושב באקירוב ומימיו לא נסע באוטובוס. מעניין אותו רק הוא עצמו, הקריירה והחיים שלו. מאחורי פעולותיו פועל אך ורק אינטרס אישי".
בייגה שוחט איש העבודה מן העבר שר אוצר מוכשר עם היסטוריה ארוכה בפוליטיקה של פעם אמר אמש, בתוכנית של לונדון וקירשנבאום: "פעם עבדנו יחד, עזרתי לו ותמכתי בו. כבר מהקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה הבנתי שברק לא ראה אף אחד ממטר, אלא רק את תועלתו וטובתו האישית. אני דואג בשביל כולנו שאדם בעל מערכת החלטות כמו שלו ואינטרסים אופורטוניסטיים ברמה כזו יושב ליד הכפתורים שקובעים אם תהיה מלחמה או לא. אני מודאג וכולם צריכים להיות מודאגים. איש בעל מערכת ערכים כזו לא יכול לשבת בתפקיד גורלי של שר ביטחון במדינת ישראל".
בחמישית הפורשים ממפלגת העבודה נמצאת גם
עינת וילף חברת כנסת חדשה וצעירה אופורטוניסטית ופוליטיקאית בעלת כל מערכת התכונות השליליות הדרושות מלידה, שהתחילה את הקריירה הכל כך קצרה שלה בראיון ששודר אמש מן הארכיון. לפני שנה היא הסבירה את מערכת הערכים (המפלגתית) שלה. המשפט הנחרץ היה :"לחבר מפלגה אין זכות לפעול על דעת עצמו הוא חייב את קולו לבוחרים" לקח לה מקסימום שנה לזגזג ולהצטרף לאלה שיודעים לומר: "אז אמרתי, אז מה?" הגברת קיבלה עכשיו תפקיד בכיר יותר ממה שהיה לה כחברת העבודה וכבר מתקדמת בסולם לפחות בשלב הנוכחי של מפלגת העצמאות הנספחת-נגררת אחרי הסכם ביבי ברק. אופורטוניזם עד הסוף!
ברק הצליח להשניא את עצמו על כולם כולל כולם, עם חיי הראווה שלו, הנובורישיות שלו ושל אשתו וה"סגנון" בו חי כל הזמן מעל החוק, בדברים "קטנים" חצופים ודוחים. היום כבר אי-אפשר לעשות הכל כמו שקרה בתקופת בחירת קצב לנשיא. מקרה קצב הבהיר לציבור הישראלי כי העלמת עיניים מתכונות מזוויעות של נבחר ציבור מביאה עימה צרות רפש ועוגמת נפש למדינה.
היום, גלנט כבר לא יכול להתחיל בתפקידו לפני שיבררו אם הוא אדם ללא רבב או לא. עייפנו מכל בעלי הרבב האופורטוניסטים, היושבים בכיסאות על חשבוננו, שבחרנו בהם והענקנו להם חסינות, משכורות, כבוד ופנסיה לכול החיים. אסור שיעמדו בראש הפירמידה, בצבא, בפוליטיקה ובתפקידים הציבוריים השונים שקרנים, ציניים ובעלי תכונות מקיאווליסטיות.
התקופה שאריק שרון רכש אדמות בנגב על שטח עצום והפך אדמות מדינה בקומבינה לנחלה פרטית השייכת היום ליתומיו האופורטוניסטים, אסור שתקרה שוב בעתיד.
לא שאנחנו מפתחים ציפיות לעולם חדש ויפה אבל, יש סימנים לפחות פה ושם שמאחורי המושחתים והאריוויסטים למינהם יש, לפעמים, מבקרי מדינה, אנשי תקשורת וחברי כנסת וחוקים (עד כמה שהם שווים) שמנסים לא להסכים.
ברק, בינתיים נשאר בפסגת האופורטוניסטים מרוצה מעצמו, צוחק על כולם ממרומי הקומבינות.
בכל זאת לפי חוקי הטבע צוחק מי שצוחק אחרון. נמתין ונראה.
