אתחיל מהסוף - סלידתי מגניבת מנדטים ידועה. יותר מפעם אחת כתבתי על כך, תוך הדגשה שהמנדטים שייכים למצביעים, לא לפוליטיקאים. הקמת סיעת "העצמאות" בראשות ברק, היא גניבת מנדטים לכל דבר ועניין. הם שייכים למצביעי מפלגת העבודה, בדיוק, אבל בדיוק, כמו שחצי מהמנדטים של קדימה שייכים למצביעי הליכוד.
ואם גניבת מנדטים מעוררת סלידה, הרי שצביעותם של אנשי קדימה והתקשורת בנושא, מעוררת סלידה בריבוע. ההתנפלות הארסית על ברק בגין פיצול מפלגתו הסוררת הייתה מוגזמת. מדוע אסור לגנוב את המנדטים של מצביעי העבודה, ומותר לגנוב את המנדטים של מצביעי הליכוד? יתרה מכך - מנקודת מבט דמוקרטית, צריך לטעון נגד מורדי העבודה. זה הם שלא כיבדו הכרעת רוב. בדיוק כמו שרון ותומכיו.
היום הם מתאמצים להשניא את ברק. שכחו שמכרו את נשמתם כדי לעזור לו לנצח את נתניהו ב-99'. העיתונאי
שמעון שיפר (ראה סרטון משמאל) נאלץ להודות שהתקשורת חייבת לבקש סליחה מצרכניה בגין הצגתו כגאון.
מבחינת התקשורת, הצטרפות ברק לקואליציית נתניהו, היא טעות שאין עליה סליחה. מאז, עושים לו רצח אופי. לדעתי, הטעות הפוליטית הכי גדולה של ברק הייתה שהוא לא מימש את התחייבותו הפומבית לפרוש מממשלת אולמרט, לאחר פרסום דוח וינוגרד. אילו עשה כן, שלטון קדימה היה נופל, חלק מגנבי המנדטים היו מחזירים את הגניבה לליכוד, וקדימה הייתה מתפוגגת. אלא שהפרת ההתחייבות של ברק התאימה לתקשורת. בזכותה קדימה העמיקה את שורשיה.
בלי תמיכת התקשורת - אין קדימה! היא המפלגה של התקשורת. לתמיכה הזו יש כמה צורות ביטוי, כולן נוגדות אתיקה. זה מתחיל מהפצת עוינות כלפי קואליציית נתניהו, עובר דרך רצח אופי של "שני בוגרי הסיירת", ומסתיים בהתעלמות כמעט מוחלטת מכל מה שעלול לפגוע בתדמיתה של קדימה והעומדת בראשה
ציפי לבני.
כבר כמה חודשים שיריבי ברק בתוך מפלגת העבודה מלכלכים ומאיימים עליו. התעלמו מהעובדה שההצטרפות לקואליציה הוכרעה ברוב דמוקרטי במרכז המפלגה. בכל הזדמנות הם הציגו אותו באור שלילי. בחודשיים האחרונים, שמענו רמיזות על כוונה לעקוד אותו בוועידת המפלגה, ולחגוג על בשרו. עד אז, מבחינתם, הוא היה בתא הנידונים לעקידה.
פיצול מפלגת העבודה, טרף לטורפים את הקלפים. בעיתונים קראנו כותרות עוינות על "החמקן", "משותף למשת"פ" ו"שוב אהוד ברח". והוא בסך-הכל ברח להם מהצלחת. ועל הבריחה הזו צריך לומר: גם אכל את הדגים הטעימים, וגם ברח מהעיר...
