אין ספק שהשערוריה הכלכלית הגדולה ביותר במדינה היא שדידת המדינה כ-30 מיליארד שקל על-ידי החברות הפיננסיות המנהלות קרנות וקופות למיניהן.
על-פי מרכז המידע בכנסת בין 4% ל-5% מהכספים המופקדים בקופות הגמל והפנסיה ובקרנות ההשתלמות הינם "כספים רדומים"- דהיינו, חשבונות שאין בהן פעילות ושנותק הקשר מזה שנים רבות עם בעליהם. אחוזים בודדים אלו מסתכמים בסך של כ-30 מיליארד שקל.
על-פי החוק, כספים אלו חייבים לעבור לרשות מדינה, ובמדויק יותר לאפוטרופוס הכללי, אלא שהחברות הפיננסיות לא העבירו עד היום לאפוטרופוס הכללי ולו אגורה אחת..וגם לא נדרשו לעשות זאת.
איך ניתן להסביר מצב זה אם לא כשחיתות נוראה המאפיינת את הקשר בין הון ושלטון. או והיווכחו!. ח"כ
מאיר שטרית יזם לאחרונה הצעת חוק שרק תחייב את החברות הפיננסיות לתמוך בהקמת מנגנון שיעזור לציבור לזהות "חשבונות רדומים" בין שזה שייך לאזרח או ליורשיו (בדומה למנגנון שעזר לזהות בשעתו נושאי אגרות מלווה המדינה).
ועדת שרים לחקיקה בראשות שר המשפטים (שזיקתו להון ושלטון מוכרת זה מכבר), פסלה הצעת חוק זו ואף דאגה לכך שהקואליציה תצביע נגדו השבוע בקריאה טרומית נגדו בכנסת. (ראה להלן מי הצביע לקבור את הצעת החוק).
קשה להבין מדוע המדינה, ובעיקר שרי המשפטים והאוצר, מוותרים בקלות לחברות הפיננסיות הפרטיות על סכום עתק כזה של 30 מיליארד שקל-סכום שיכול היה לסייע להם לא רק להתמודד בעתיד עם בעיות חינוך, חברה ובריאות אלא למנוע כבר מיידית את העלאת מחירי המים והדלק, לאפשר הורדת מע"מ, להוסיף עוד מיטות בבתי חולים ולתקן כיתות הנוטפות מי גשם. המחדל הזה דורש לצאת לרחובות.
לפיכך אני קורא בזאת לכל אזרח להפיץ מאמר זה, לגרום לאזרחים לשאול את נבחריו הסברים למחדל ענק זה, ובעיקר לשאול את חברי הכנסת שהצביעו נגד הצעת החוק של מאיר שטרית (ששמותיהם להלן) מדוע עשו כך:
אבהרם מיכאלי;
איוב קרא;
גלעד ארדן; דניאל אילון;
חיים כץ;
יעקב מרגי;
יריב לוין;
מאיר פרוש;
משה יעלון;
סופה לנדבר;
ראובן ריבלין;
אהוד ברק;
אלכס מילר;
דוד אזולאי;
דניאל הרשקוביץ; חמד עמאר;
יצחק אהרונוביץ';
לאה נס;
מיכאל איתן;
משולם נהרי; סטס מיסז'ניקוב;
רוברט אילטוב;
אורי מקלב;
אמנון כהן;
דן מרידור;
זאב אלקין;
יובל שטייניץ;
יצחק וקנין;
ליה שמטוב; מנחם
אליעזר מוזס;
מתן וילנאי; פניה קירשנבאום;
שלום שמחון;
אורית נוקד;
בנימין נתניהו;
דני דנון;
זבולון אורלב;
יוסי פלד; יצחק כהן;
לימור לבנת;
משה גפני;
נסים זאב;
ציון פיניאן.
