הצגת "מטהרי האוויר" של חברי סיעת קדימה בכנסת, בעת ההצבעה על מינוי השרים החדשים מסיעתו העצמאית של אהוד ברק, מוכיחה שוב עד כמה הפוליטיקה הישראלית בנויה על זכרונם הקצר של הבוחרים. היה זה חבר הכנסת מאיר שטרית, שרק לאחרונה הודה כי מפלגתו קדימה היא המפלגה המושחתת ביותר בישראל, וכי "לא עזבתי את הליכוד כדי להתמודד עם השחיתות שקיימת בקדימה". בנוסף לכך, ממשלת הליכוד עדיין לא יצרה תקדים היסטורי משמעותי, כפי שנעשה בשעתו בממשלת רבין, כשהסכם אוסלו קודם על כידוני המיצובישי של אלכס גולדפרב. עובדות פשוטות אלו היו כמובן צריכות לעורר גיחוך כללי בכלי התקשורת סביב מפגני האימה של חבורת האופורטוניסטים שהתאגדה למפלגה פוליטית חסרת דרך מדינית אמיתית וחסרת עמוד שדרה אמיתי. אלא שבישראל האמת מעולם לא הייתה פקטור משמעותי בסיקור התקשורתי. בישראל קביעת ההתייחסות למציאות נקבעת על-פי ההשתייכות השבטית של השמאל והימין ההיסטוריים ללא קשר לשאלות מוסר. על-פי העיקרון הזה, תמיכה בתהליך השלום תמיד תטהר את התומכים בה מנטיות דיקטטוריות, משחיתות ומשאר המרעין הבישין המיוחסים אך ורק לימין הפוליטי הישראלי. צורת ההתייחסות הזו מקלה כמובן על עורכי העיתונים לקבוע מראש את עמדתם בשורה ארוכה של דברים, אולם היא משרישה תרבות פוליטית רעה המונעת מישראל להפיק לקחים מתהליכי העומק המדיניים שעברו עליה בעשורים האחרונים ושביררו שאין שום פרטנר רציני בצד הפלשתיני. אלא שלמרות כל ההתעלמות וההסתרה התקשורתית קשה להאמין כי הציבור הישראלי ימשיך לקנות לאורך זמן את המפלגה הווירטואלית שהוקמה על-ידי פורום החווה ושכל תכליתה היא להילחם בראש הממשלה נתניהו מבלי להוות באמת גוף פוליטי טבעי אמיתי בנוף הישראלי.