בעקבות משפט קצב: על צביעות ותמימות

הרשעתו של משה קצב באונס הייתה אחד המאורעות ששימחו יותר מכל את החברה הישראלית. אין שמחה כמו שמחה לאיד, ולאחר שהסיקור התקשורתי ההוגן ונטול הפניות הצליח להציג את קצב כמפלצת, כמעט לאף אחד לא אכפת אם הוא אנס או לא, העיקר שקיבל את העונש המגיע לו. ובתוך המון החוגגים מצוי קומץ קטן של ילדים הצועקים "המלך הוא ערום". אך בניגוד למסופר ב"בגדי המלך החדשים", כמעט איש אינו מקשיב להם, ואלה שכן שומעים, חושבים שהם סתם נודניקים. דווקא עכשיו, כשכולם שמחים, צריך לבלבל את המוח עם פרטים קטנים כמו ראיות, ספק סביר ומשפט צדק? מיד לאחר פרסום ההרשעה, יצאו מנהיגינו בהצהרות ניצחון. נתניהו אמר כי המסר הוא "השוויון של כל אחד ואחת בפני החוק", פרס אמר כי "יש רק סוג אחד של אזרחי ישראל, וכולם שווים בפני החוק", וביניש אמרה ש"אולי זה היום שממחיש יותר מכל מהו שוויון בפני החוק". מובן שאיש מחברי מקהלה עליזה זו לא טרח, לצורך הדגמת השוויון בפני החוק, לספר לנו על הרשעות של מנהלים אחרים באונס מזכירותיהם שהתלוננו שמונה שנים לאחר מעשי האונס, לא סיפרו לאף אחד אף פעם על שום אונס, ולא זכרו מתי בדיוק התבצעו מעשי אונס אלה. לכולם ברור שלו הגיעה למשטרה סתם מזכירה עם סיפור כזה, היו מנפנפים אותה החוצה באדישות. אבל אם סוף כל סוף אנו זוכים לרגע של אחדות, כשחגיגת הצביעות של המנהיגים מתמזגת בחגיגת השמחה לאיד של העם, אז למה לקלקל? אם יש את נפשך לדעת כיצד ניתן להשתכנע מעבר לכל ספק סביר באשמתו של אדם במעשה שנעשה בחדר סגור, ללא עדים או ראיות חיצוניות, שומה עליך להתחיל לקרוא את פסק הדין בעמוד 234, העמוד שדן בהטרדתה המינית של ה' מבית הנשיא. ואם כן קראת את 233 העמודים הקודמים, מתעוררת בך לפתע תחושה של רווחה והקלה. הנה מקרה שהכל ברור בו, הנה מקרה שכמעט אין בו שום ספק, הנה מקרה שמצדיק הרשעה. קצב חיבק את ה' פעם ועוד פעם, ה' סיפרה לאביה, אביה אמר לה להגיד לו שהיא לא אוהבת את זה, היא אמרה לו ובכל זאת הוא חיבק אותה עוד פעם או פעמיים, ובזה נגמר הסיפור. ולמרות שהיו סתירות בין סיפורה של ה' לסיפורו של אביה, התחושה היא שאכן ייתכן ששני אנשים יזכרו את אותה השיחה בצורות אחרות. דרך הקריאה בפסק הדין ניתן לחוש ש-ה' ואביה הם אנשים ישרים ואמינים, ושניתן להאמין להם ולהרשיע את קצב על-סמך עדותם בלבד. אפילו קצב עצמו, למרות שטען שאינו זוכר אפילו חיבוק אחד כזה, פשוט סירב לומר על דוכן העדים ש-ה' משקרת: "זו לא א', וזה ההבדל", הוא אמר.