בנושא הרגיש של רמת הגולן יש לומר דברים קשים אך הכרחיים, כדי להעביר מן הארץ מיתוסים שגויים עד אסון. עניין סוריה נמתח בין שני מוקדים: ישראל-סוריה, וישראל-אירן.
ישראל-סוריה: מקובל שרמת הגולן היא ההגנה האסטרטגית על צפון המדינה. לפליאתם של רבים, מרבית מפקדי צה"ל הגבוהים סוברים שמבחינה צבאית מקצועית, אם תתחולל מתקפה בעוצמה המסכנת קיום, הגולן איננו אזור המגן העדיף. המחסום הצבאי המקצועי הם הרי הגליל העליון. זה נורא לומר, כי עמק החולה עלול לשלם את המחיר. אבל ברמה של שיקולים צבאיים קיומיים, אין מנוס מהכרעות מצמררות. אזכיר את צ'רצ'יל באירוע קובנטרי: המודיעין הבריטי פענח את הקוד הגרמני בקשר, ולמד שהגרמנים עומדים להפציץ את העיר קובנטרי, היפה והאהובה. צ'רצ'יל החליט לא לפנות את העיר, כדי לא לגלות לגרמנים שהצופן שלהם מפוענח, ו"הקריב" את אזרחי העיר. זו מטלה עליונה של מנהיג אסטרטגי. בטכנולוגיות של שדה הקרב העתידי, כאשר הגולן מפורז בתוקף הסכם השלום עם סוריה, והוסכמו סידורי הביטחון וההתראה הראויים, אפשר להפוך את הרמה לשדה ההשמדה של התוקפים.
כדי להבין את מעמד הגולן לביטחון בשכל אסטרטגי קר, ברמה של ראש ממשלה, אין לשאול ידעונים מפלגתיים, רבניים והתנחלותיים. חייבים לדרוש בכלי חשיבה של הגנה קיומית אסטרטגית. לכל מדינה יש "לב אסטרטגי": המרחב שאם הוא נכבש - פסקה המדינה. צה"ל ניצב במרחק 35 ק"מ מהלב האסטרטגי של סוריה - דמשק. רמת הגולן איננה הלב האסטרטגי של מדינת ישראל. לפיכך, אין שום פרופורציה בין ישראל לסוריה בעוצמת הזיקה והחיוניות הצבאית של רמת הגולן. במאמר "ביטחון והגנה" (4.1.11) כתבתי את מרכיבי הביטחון הלאומי העיקריים. פסחתי על מרכיב חשוב ביותר, השקול כנגד הרבה מהמרכיבים, אלא שהוא לא מוחשי לציבור הישראלי שחונך בידי פוליטיקאים לערבב צדקנות במדיניות. בהקשר הסורי זהו מרכיב מוחשי מאוד: "רמת המוטיבציה של האויב לצאת למלחמה". מדינה יוצאת למלחמה בשילוב מכפלה של הכוח הצבאי ברמת המוטיבציה. 43 שנה הגולן בידינו, 35 ק"מ מהלב האסטרטגי של סוריה - והם אינם יוצאים למלחמה. כי המכפלה של כוחם הצבאי ברמת המוטיבציה הגבוהה - לא מבטיחה הצלחה. לפיכך, בהתקיים בעתיד מאזן צבאי כפי שהוא היום, והגולן יוחזר להם - רמת המוטיבציה תשאף לאפס, וייווצר מצב של שלום.
טענת עסקנים מפלגתיים והתנחלותיים שהסורים, אם יחזרו לגולן, יחזרו לפגוע בישובי הגליל - שגויה. זאת, משום האבסורד הביטחוני שהנחה אותנו: כבשנו את הרמה כדי "להרחיק את התותחים מן היישובים", ואז קרבנו את היישובים לתותחים. הם לא מפגיזים לא מפני שאינם יכולים, אלא מפני שהם מחשבים חישובים נכונים. הגולן כיום איננו המגן, הוא מזמין המלחמה - בין כוללת לבין "זעזועית" כמלחמת 73', כדי שהמעצמות יחזרו על ההסדר עם מצרים: עד המטר האחרון.
ישראל-אירן: מעל לציר ישראל-סוריה ניצבת עכשיו אירן, והסיירת שלו - חיזבאללה. באין הסדר סוריה לא תחדל לפרנס את חיזבאללה, והיא ואירן יפעילו את לבנון בהתאם לאינטרסים שלהן. תוכנית הנגד האסטרטגית של ישראל צריכה לעשות כל שאפשר להחליש את זיקתה של סוריה לאירן. הדרך היחידה לכך היא הסכם שלום - רמת הגולן. להערכתי, האינטרס הסורי הוא להסכים למהלך כזה, למען קשר עם המערב. לא במקרה בשאר אסאד חוזר ומבקש, מזה שלוש שנים, לחדש את המו"מ לשלום. שלושה ראשי ממשלה פתחו במו"מ עם סוריה, ושלושתם נבהלו להתמודד עם החברה והפוליטיקה הישראלית. צמרת צה"ל תומכת מזה שנים בשלום כנגד החזרת רמת הגולן, מנימוקים ביטחוניים. הדרישה מסוריה, הנראית הגיונית, לנתק מראש את תמיכתה בחיזבאללה - אין לה סיכוי. הם לא יוותרו על נשק יעיל כזה - בטרם מו"מ על התמורה. הרחקת סוריה מאירן תתרום תרומה חשובה לחיזוק הקואליציה הבינלאומית למנוע מאירן נשק גרעיני. זו גם היענות לדרישתו של נשיא ארה"ב.
אבל, לישראל אין אסטרטגיה, יש לה
מתנחלים. שלום עם סוריה פירושו קץ ל"חזית המזרחית". מה זכותם של המתנחלים למנוע הישג קיומי כזה?! ואיזו ממשלה חסרת אחריות מעניקה למיעוט כזה את הכוח להפוך מדינה שלמה לבת-ערובה לאינטרסים שלו?!
