האחד צמח בערוגה הבולשביקית של מפא"י ההיסטורית והשני בערוגה הרוויזיוניסטית של חרות ההיסטורית. ההוא מהערוגה של הבולשביקים למד שהכי חשוב זה לשנוא את היריבים מהימין, וזה שצמח בערוגה הרוויזיוניסטית למד ש"מלחמת אחים לעולם לא"! שניהם בחדשות.
השבוע, השר לשעבר מיכה חריש נקרא אל הדגל כדי לשקם את המפלגה מחורבן שאחראים לו שני חתני פרס נובל לשלום,
יצחק רבין ו
שמעון פרס (מי שלא מבין שדעיכת העבודה התחילה באוסלו, לא יודע לזהות תהליך). לפני שבועיים, השר בני בגין הזהיר את חבריו מעל הדוכן, לבל יצביעו בעד החוק התומך בחקירת מקורות המימון של ארגוני השמאל.
מנקודת מבט של הבולשביקים יש שני בני בגין. יש את בני בגין המדיני שהוא איש תימהוני ומסוכן, ויש את בני בגין הדמוקרט, איש האמת והמוסר. הפאניקה שאחזה בשמאל בגין הכוונה לפשפש ברשימת התורמים הביאה את "שוחרי הדמוקרטיה האדומה" לנסות ולבלום את המהלך באמצעות גיוס שמו של ה"פיינשמקר" השר בני בגין.
השתנו סדרי בראשית - אלה שהיו רגילים לרדוף עד חורמה את יריביהם הפוליטיים, פתאום אין להם דלק אפילו לברוח. שכחו את הימים בהם ניצלו רוצחי-האופי את שליטתם בתקשורת ומכרו לציבור את מנחם בגין כפשיסט מחרחר מלחמה. היום הם מודים שטעו בו. בגין האב היה דמוקרט גדול ובגין הבן הוא קלף הסברה חזק.
הסיטואציה שבה ארגוני השמאל מנסים להדוף את "רודפיהם" באמצעות ציטוט מפי בני בגין, החזירה אותי 15 שנה אחורה. אחרי רצח רבין, ראינו שמאל רודף אכזר ומסית, שהתאמץ לנצל את הרצח לצרכים פוליטיים. זה הגיע לרמות כאלה, שחובשי כיפה הסירו אותה בפרהסיה רק כדי לא לחטוף, מ"שוחרי הטרף" שהושפעו מ"שוחרי הדמוקרטיה".
תזכורת! ביום השבעת ממשלת פרס החדשה, עלה לדוכן ח"כ בני בגין, ודרש מהשמאל לחדול מהקמפיין הבזוי והאנטי דמוקרטי, לסתום למתנגדי אוסלו את הפה. השיא היה איום ששוגר מפיו של מיכה חריש ליו"ר האופוזיציה,
בנימין נתניהו. "אם הוא לא יפסיק", כך גילה בגין בנאומו, "נאשים אותו בהסתה לרצח".
לראות את הקטע דווקא היום, כשהמסית לשעבר מיכה חריש, הוזעק להנהיג זמנית את המפלגה המסיתה והמרוסקת, עוזר לנו לקבל פרספקטיבה על קצב התפתחותה של הדמוקרטיה הישראלית. שופופו...
