במדינת ישראל נסללות הדרכים לפאשיזם

הפאשיזם היא אחת האידיאולוגיות שעיצבו את המאה העשרים. במאה ה-21 העניין בתולדות הפאשיזם ובפשעיו היא אולי גדולה מאי פעם. קשה להבין כיצד אידיאולוגיה זו קוסמת לגלוחי ראש ולשורה ארוכה של אינטלקטואלים עם משנה סדורה. בפאשיזם נמצא את ההלל אל העם יחד עם בוז להמונים ובמיוחד הדרה של האחר החי בתוך העם. בפאשיזם נמצא הוקעת הבורגנות המנצלת וגם בריתות עם כוחות שמרניים, ובמיוחד הדרה של כל התארגנות עובדים נגד פגיעה בזכויותיהם הסוציאליות ובשכרם. הפאשיזם נוקט בסגנון מצ'ואיסטי גס אך למרבה ההפתעה הוא מושך נשים רבות. הפאשיזם ידגיש בנוסטלגיה רבה את השיבה לערכי המסורת הקדומה הטובה תוך כדי אימוץ דרכים שבינם ובין מסורת לא קיים כל קשר. היטיב להגדיר זאת הוגה הדעות הספרדי חוסה אורטגה אי גאסט - מי שנמלט מאימת הפאשיזם של פרנקו ב-1939 לארגנטינה - "הפאשיזם הוא תמיד דבר והיפוכו". אדם כמו אהרון ידלין, מי שהיה שר החינוך בישראל כתב כבר ב-22 לספטמבר 1961 בעיתון "דבר" על סכנת הפאשיזם בישראל במאמר שכותרתו "קואליציה המרפדת את הדרך לפאשיזם". וכך כותב אהרון ידלין לפני חמישים שנה: "גם בישראל קיימת סכנה פוטנציאלית לעלייתו של פאשיזם, שעיקרו הוא ברית של לאומנות תוקפנית כלפי חוץ עם מגמות להנצחת הקאפיטאליזם במסגרת טוטאליטארית כלפי פנים , תוך כדי הולכת שולל דמגוגית של המוני עם וריכוז כל האלמנטים הממורמרים והמקופחים...". אהרון ידלין, מי שהיה מזכיר תנועת הצופים בנעוריו. ממקימי קיבוץ בארי ולאחר מכן קיבוץ חצרים. מי שהיה חבר כנסת בישראל ושר חינוך מטעם מפלגת העבודה, כבר לפני חמישים שנה מתריע בעיתון, שאינו חשוד כעיתון יומי של תנועת שמאל סהרורית - על סכנת פאשיזם בישראל. אך גם אהרון ידלין, אחד מעמודי התווך האידיאולוגיים של תנועת העבודה, לא האמין שאותם סממנים עליהם כתב בשנת 1961 יקרמו עור וגידים חמישים שנה לאחר מכן, כשהוא בערנות רבה לגילו מלווה כצופה את ההתרחשויות , ולא כשר שבידיו להשפיע על המערכות. חמישים שנה לאחר שאהרון ידלין כתב את המאמר, משטר פאשיסטי אינו קיים במדינת ישראל. משטר פאשיסטי לא קיים, אך נתיבי ההתנחלות לפאשיזם נסללים בעוצמה רבה. המרחב הדמוקרטי מקבל את מהלומותיו בסדרה של חוקים הזוכים לרוב בכנסת מתלהמת, כשנקודת המוצא של אותם חוקים היא הדרת האחר, כשהאחר הוא חמישית מאוכלוסית מדינת ישראל. צונאמי של שנאה לאחר שמקבל את ביטויו במכתבי הרבנים רויי הסתה והדרה של אזרחים ערבים בישראל, מבלי שהיועץ המשפטי של ממשלת ישראל יגיב. התקפות בוטות על בג"ץ ושלל ביטויי שנאה לא זכו לתגובה של היועץ המשפטי, המשדר יחד עם הממשלה כולה התקפלות בפני העוצמות רוויות השנאה. לצערי, חבירה הדוקה בין ההון וזרמים אנטי דמוקראטיים מרחפת על המרחב הדמוקראטי ההולך ומצטמצם. החבירה ההדוקה בין ההון ובין הזרמים האנטי דמוקראטיים מאופינת בשדרים של גזענות ושנאה בוטה כלפי זרים. לחבירה זו עלולה להיות תוצאת הרת אסון במצבים משבריים וחוסר יציבות. החבירה הזו מציגה בפני הציבור את הדמוקרטיה כמקור אסון, כשהמטרה האמיתית של חבירה זו לשמור ולהגן על דפוסי המשטר הקיים. לכן הם מסיתים את האש מכל ביקורת על קפיטאליזם על כיבוש עם אחד על-ידי עם אחר ביצירת אווירה של שנאה חסרת מעצורים לזרים, המאיימים על קיומנו והדבקת תוויות של בוגדים לכל מי שיוצא בביקורת. לכן הם סוללים את הנתיבים להתנחלות הפאשיזים במדינת ישראל. שמורה לי הערכה רבה לאהרון ידלין. אני מאחל למדינת ישראל, שבגלריית הדמויות המנווטת את המדינה יהיו רק דמויות עם סולם ערכים ומצפן חברתי כמו אהרון ידלין. לכן אני מוצא לנכון להביא מבואה נוספת ממאמרו ב"דבר", הגם שאני חולק על חלק מהנחותיו - "הזיהוי שבין פיגור חברתי ושוני עדתי הם קרקע דשן לתמיכה של השכבות הנחשלות בפאשיזם הישראלי...ואם נזכור שלכל אלו מתוספים בישראל דפוסים בלתי דמוקרטיים, המחלישים את יציבותו של השלטון...הרי לפנינו מערך של תנאים חברתיים העלול להזין כוח פוליטי בעל סימנים דומים לאלה של הפאשיזם האירופי...". אינני מקבל את התוויות של פיגור חברתי במאמר של אהרון ידלין. אני חושש יותר מעוצמת ההון שמושך בחוטים. אני מאחל לחברה הישראלית, שיימצאו לה עוצמות הנפש כדי שהפאשיזים לא יעבור!!!