אין לי מושג כיצד זה קרה שבני אדם "אדישים" לריחות של עצמם, ואותו ריח בדיוק, אם הוא בוקע מזולתם, גורם להם לסתום את האף. מהסיבה הזאת, אנחנו מוצאים על המדפים את מיכלי הספריי הקרויים "מטהרי-אוויר".
סליחה על הקונוטציה, אבל כשראיתי על המסך את חברי קדימה מתיזים ספריי מטהר-אוויר הבנתי שהם לא מריחים את הריח של עצמם. ארבעה-עשר מנדטים גנובים מפיצים ריח חזק יותר מחמישה. איך יכול להיות שהערימה הגדולה זיכתה את הגנב הגדול בתשואות ובשבחים, והערימה הקטנה זיכתה את הגנב הקטן לקיתונות של רותחין.
הסברה, רבותיי. שם המשחק הוא הסברה.
מסבירן טוב יכול לשכנע המונים שהג'ונגל שאתם רואים עתיר דגים ופינגווינים. ל
אריאל שרון היה מסבירן כזה. כש
אברהם הירשזון נראה על המסך, הצופים אמרו כן, עוד לפני שפתח ת'פה. היכולת שלו להפנט את סביבתו הייתה כל-כך מסעירה, שזה עבד אפילו על חפצים. רכילאים מהפרקליטות סיפרו שכשהוא תקע מבט חודר במעטפה שיצאה לבילוי, היא זחלה לכיסו לסטוץ. שרון ניצל את היכולת המאגית של האיש הנדיר הזה.
לעומתו,
אהוד ברק נאלץ להסתפק בד"ר
עינת וילף. כשמדובר בלשכנע ציבור, אין עוצמת העיניים הכחולות והמדהימות של ח"כ וילף כדין העיניים המיוסרות והמהפנטות של הירשזון.
יוסי שריד השמיע גרסה אחרת. לתומו סבר, שלא הירשזון אחראי לתמיכה הגורפת בגנב המנדטים הגדול - זוהי ההינתקות שמכשירה ומטהרת את כל השרצים. ומה אתם אומרים, זה הירשזון או ההינתקות?
קבלו תזכורת: רק לפני זה, לחיצה קלה על הצ'ופצ'יק של מטהר-אוויר.
