המהומות במצרים נמשכו אתמול, ועימן עוד פצועים והרוגים. בכל העיתונים, למעט
ידיעות אחרונות, מתפרסמת כותרת על הנעשה במצרים בראש עמוד השער. "מצרים בוערת", קוראת הכותרת ב
מעריב. "מצרים: מהומות, יריות והרוגים", קוראת זו של "ישראל היום". ואילו בהארץ הכותרת הראשית קוראת "כך מדכאת מצרים את המחאה: מעצרים המוניים ואלימות קשה". רק בידיעות אחרונות נדחק הדיווח על המהומות במצרים לרצועה צרה עד מאוד בתחתית השער.
נכון לעכשיו, טרם התפרסם דיווח מאת כתב ישראלי שנשלח למצרים. בהארץ מפרסמים ככותרת ראשית תרגום לדיווח מרתק שהעביר העיתונאי ג'ק שנקר ל
עיתון ה"גרדיאן", ובו הוא מתאר כיצד נעצר והוכה וקולל וטולטל: "כמה צעירים לבושים בגדים אזרחיים התחילו לרוץ לכיווני, וחשבתי שגם הם מפגינים הנמלטים מהשוטרים. ואולם, כששניים מהם הגיעו אלי, הם התנפלו עלי, הפילו אותי על הקרקע, הרימו אותי בכוח וגררו אותי לכיוון השוטרים.
"אלה הם 'אמין דאולה', שוטרים בלבוש אזרחי מהשירות החשאי הידוע לשמצה של מצרים. כל ניסיונותי להסביר באנגלית ובערבית שאני עיתונאי זר נענו במכות ובסטירות. בין מכה למכה ראיתי מפגינים בודדים אחרים שנתפסו וזכו לטיפול דומה". מומלץ לקרוא את הדיווח המקורי, ב"גרדיאן".
לצד נקודת המבט האישית של שנקר מספק
אבי יששכרוף סקירה של המצב בכללותו. יששכרוף מספר על שני הרוגים נוספים באירועים ומציין כי עד כה נעצרו למעלה מ-800 בני-אדם, ובהם שמונה עיתונאים. 800 בני-אדם שכל אחד מהם עבר, בוודאי, חוויה דומה לזו של שנקר, אם לא גרועה ממנה.
עוד בדיווח של יששכרוף, הכחשת ממשלת מצרים כי חסמה רשתות חברתיות (הכחשה שקרית, ככל הנראה) והערכה של הכתב לגבי העתיד: "ניתן לשער שהמגמה שהחלה ב-48 השעות האחרונות לא תיעצר לחלוטין ועלולה אף להתפרץ שוב במהלך נסיונה של מפלגת השלטון להעביר את הנשיאות בירושה לגמאל מובארכ, כאשר הנשיא המכהן לא יוכל להמשיך לתפקד. [...] ייתכן שאחת הפעולות שתיאלץ מפלגת השלטון לעשות כדי להרגיע את הרוחות במצרים, בעיקר עם התקרבותן של הבחירות, היא לא לבחור את בנו של הנשיא גמאל מובארכ כמועמדה לנשיאות".
במעריב מתפרסם דיווח מתורגם של ג'פרי פליישמן, שליח ה"לוס-אנג'לס טיימס" לקהיר. דיווחו מזכיר את זה של יששכרוף, שנכתב מישראל, יותר מאשר את זה של שנקר. למען הזווית האישית, לצד דיווחו של פליישמן מפרסם מעריב טקסט מאת מוחמד סייף אל-דוולה, פעיל אופוזיציה מצרי, שתורגם מעמוד הפייסבוק שלו.
"בפני ההפיכה הזאת עמד מכשול שלא ניתן להתגבר עליו", הוא כותב, "הפחד של האנשים מפני אלימות ה
ממשלה. [...] עד שהגיע 'יום הזעם' [...] הפחד היה האחרון שנעלם, ועבר אל השלטון ומנגנוני הביטחון שלו. המעצורים נעלמו. התקווה שבה. והפעם התקווה היא אמיתית. התקווה הזו נמצאת בידינו, היא לא דג במים. מברוק למצרים. מברוק לאנשים. מברוק לאופוזיציה ומברוק לאומה הערבית כולה".
ב"ישראל היום" מדווח דניאל סיריוטי כי "גורם ביטחוני מצרי בכיר" אישר לו ש"בקהיר עוקבים בדאגה אחר התרחבות המחאה אולם, בממשל בקהיר בטוחים כי בתוך יום או יומיים יתפוגג הזעם הציבורי". כמו-כן מדווח ש"אמש לקראת חצות הוציא משרד החוץ אזהרת נסיעה והמליץ לישראלים המבקרים במצרים להתעדכן במתרחש ולהתרחק מההפגנות".
בידיעות אחרונות, שם המליצה אתמול סמדר פרי לישראלים המתכננים ביקור במצרים "סעו, אל פחד", הגישה הבוקר זהירה יותר. כאמור, עיתון זה מעניק לאירועים במצרים את השטח הפחות בולט על שערו. גם הידיעה המלאה שהוא מציע קצרה יותר מאשר ביתר העיתונים וממוקמת עמוק בעמודי החדשות (עמ' 10).
פרי מדווחת, תחת הכותרת הטיפשית "מכות מצרים", על שהתרחש אתמול במדינה. נקודת המבט הראשית היא של השלטון המצרי המדכא את המהומות, לא של ההמונים המעוניינים להפילו. להבדיל מאתמול, אין בדיווח הבוקר הדהוד של עמדת הממשל הישראלי, שמקווה כי הרודן המצרי יצלח את המבחן הנוכחי.