ככה זה בחיים: האלוף
יואב גלנט צריך ללכת הביתה לא בגלל שהוא חתם על תצהיר כוזב, אלא בגלל שהוא נתפס על כך.
יצא לי בחיי המקצועיים להחתים אי אלו אנשים על תצהיר, ותמיד תמיד עמדתי על כך שהמצהיר יקרא בעיון רב את התצהיר קודם שיחתום עליו.
ותמיד תמיד הזהרתי את המצהיר המבוהל, חזור והזהר, בדבר העונשים הצפויים לו על-פי החוק אם יצהיר לא אמת.
ובמיוחד הקפדתי, בעידן טרום המחשב, כשהתצהירים היו עדיין טופס למילוי במכונת כתיבה, הקפדתי שלא להחתים את המצהיר על טפסי תצהיר בלנקו כדי לייעל ולקצר את ההליך.
ואני האחרון לחשוב שהתצהיר מהווה מכשיר חיוני כתחליף לבקבוק המסתובב במשחקי אמת או חובה.
שהרי כל מי שיעז לחתום על תצהיר שהוא לא אמת צרופה - יודע היטב שאחת דתו: גהינום!
כי החתימה על תצהיר היא טקס רב חשיבות המחייב השכמה מוקדמת בבוקר, טבילת ממושכת במקווה, קירצוף הגוף במברשת סוסים, צחצוח יסודי של השיניים והלשון, לבישת חליפה כהה עם עניבה תואמת, נסיעה נרגשת לעורך הדין והמתנה דרוכה ליד דלת לשכתו ואז - חתימה ביד רועדת על מסמך, שלאחריה שוב חייך לא יהיו כמו לפני החתימה.
