בסוף-השבוע האחרון קיווינו כולנו שהמהומות במצרים תשככנה, עם הכרזתו של מובארק על פיזור ממשלתו הנוכחית והקמת ממשלה חדשה. בפועל, קרה ההפך הגמור. נדמה כי מקרה תוניסיה נתן לאזרחי מצרים תיאבון רב יותר. כבר אי-אפשר לקנות אותם באמצעות אמירות חסרות התוכן של מובארק. והסיבה לכך נעוצה במעורבתו של אל-בראדעי, שמתפקידו כראש הסבא"א הוא אץ-רץ להוביל מהפכה במצרים. בשורות הבאות אסביר מדוע כך הדבר, ולמה עלינו לחשוש חשש קיומי מן ההפגנות האלימות במצרים.
ההפיכה שכולנו היינו עדים לה בתוניסיה עוררה הדים וגלים בכל המזרח-התיכון. פתאום האספסוף הפשוט מרגיש כי יש לו כוח, וכי הוא מסוגל לשנות דבר וחצי דבר. אם זה התחיל בתוניסיה, היה זה אך ברור שהנ"ל ימשיך ללבנון - בה האוכלוסיה אומנם מכרה את עקרונותיה בעבור נזיד עדשים לידי אירגון החיזבאללה, אך מסרבת להכיר במציאות בה הארגון האלים הזה נמצא בשלטון. אחר-כך, כמובן, הנ"ל התפשט למצרים. ובמצרים, כמו במצרים, זו לא הפעם הראשונה בה נערכות הפגנות אלימות כנגד השלטון. העם מתקומם לנוכח מה שמתרחש לו מתחת לאף. אך הפעם – כאמור – ההפגנות הללו שונות בתכלית.
האוכלוסיה במצרים, ברובה, היא אוכלוסיה עניה. אספסוף פשוט של סוחרים. בזמנו ניסתה ממשלת מצרים לחנך את תושביה לתכנון משפחה. הוקם אף גוף לתכנון משפחה, נעשתה עבודה רבה על המודעות לנושא, אך דבר לא עזר. האוכלוסיה - שברובה הינה אוכלוסיה כפרית - לא שיתפה פעולה עם הנושא. מהר מאוד ירד מן הפרק נושא תכנון המשפחה, וכעת הממשלה דוחפת את הנושא כבדרך-אגב.
ידועות לי האמירות על כך שמצרים הינה מדינה מתקדמת, על גבול האירופאית. אך המציאות אינה כזו כלל ועיקר. מי ששולט במצרים ומוביל אותה הם האינטלקטואלים ובעלי-המעמדות המיוחסים, המתגוררים בבירה קהיר. זהו גם הקושי הטבעי בו נתקל כמעט כל מנהיג מצרי מאז הפיכתה לרפובליקה עצמאית: כיצד אינטלקטואל, שנולד לתנאים כה טובים בקהיר, מסוגל לדבר אל הכפריים הרבים, המתקשים לסיים אפילו את החודש, הרעבים ללחם ולחלב. הפתרון היה תמיד בדמות הוזלה של מחירי מוצרי בסיס, כי אחרי הכל – אוכלוסיה שבעה, הינה אוכלוסיה מרוצה, גם אם בראשם עומד דיקטטור אלים.
כשאנו באים לבחון את האירועים המתרחשים במצרים, עלינו לבצע מעין הבדלה בין סוגי האוכלוסיה הלוקחים חלק במהומות. ישנו דור הפייסבוק, שעורר את המחאות מלכתחילה. מדובר בצעירים, שבעידן האינטרנט זכו לראות את מה שהם מפספסים כיום. הם מעוניינים להגיע לאותם הישגים כמו באירופה, רק במצרים. התנאים הקיימים כיום במצרים מונעים מהם להגשים את עצמם. הם נלחמים בעבור הצדק, ולא ימכרו אותו בעבור נזיד עדשים.
מאידך, קיים דור הסוחרים. אותם כפריים וותיקים, אזרחים שבעמל כפיהם מחזיקים את כלכלתה הרצוצה של מצרים. ביום השישי למהומות במצרים, אותם אזרחים וותיקים טרם ניאותו להצטרף למהומות. הם שקולים הרבה יותר, ומבינים כי את השולחן הופכים רק ברגע שאין להם אוכל אותו הם יוכלו לשים על שולחן משפחתם בסוף החודש.
האזרחים הוותיקים מעוניינים בדבר פשוט מאוד: פת של לחם. הם אינם רואים את העתיד מעבר לכך. ולכן, כל זמן שיש להם מה לאכול - הם מרוצים. עם-זאת, במידה ומגמת המהומות תמשיך, קיים פיתוי גובר מצד האוכלוסיה הוותיקה להצטרף לצעירים ולהבעיר את מצרים כולה. במצב כזה, אין ספק שמובארק יהיה בצרות צרורות. לעומת-זאת, במידה והמהומות יתחילו וייפסקו על-ידי דור הפייסבוק, מדובר בסיטואציה שהפתרון שלה הוא בהחלט בר-השגה: הקצאה רבה יותר של משאבים ללימוד ולחינוך הנוער והסטודנטים במצרים.
וכאן טמון, למעשה, ההבדל בין מה שקרה בתוניסיה לבין מה שקורה במצרים. לאזרחי תוניסיה לא היה מה להפסיד. הממשלה המשוחדת גזלה מן האזרחים שוב ושוב, עד שהביאם על סף תהום, ממנה אין דרך חזרה. הם אינם חוששים להקריב את חייהם למען הצדק. במצרים, לעומת-זאת, עוד יש מה להפסיד. הכלכלה במצרים אומנם איננה יציבה, אך היא עושה את שלה. לאזרחי מצרים עוד יש מה לאכול, ולכן אינם נמצאים על סף תהום. אוכלוסיה שאיננה נמצאת על סף תהום לא תעשה הכל – בגבול הקרבת חייה – למען הצדק. כמה שינויים פה ושם, וכולם יהיו מרוצים לתקופה נוספת שתעלה על כמה שנים טובות.
מובארק כבר מתורגל במהומות מעין אלו המתרחשות במצרים. אירגון "האחים המוסלמים" כבר ניסה פעמים רבות בעבר לעורר מהומות מעין אלו. מיותר לציין שההפיכה שהיינו עדים לה בתוניסיה שירתה את האינטרסים של האירגון יותר מכל. כל מהומה אותה ניסה אירגון "האחים המוסלמים" לייצר דוכאה. תחילה על-ידי נקיטת צעדים דומקרטיים לכאורה על-ידי השלטון, ואז בשימוש המקל משיטת "המקל והגזר": כליאת בכירים בארגון, האשמתם בעוון פשעים שונים ועינויים.
בד"כ השיטה הזו הייתה מרגיעה את המהומות, ובכירים בארגון היו משתחררים כעבור מספר שנים מבית-הסוהר באמצעות חנינה אותה היה נותן להם הנשיא. גם הפעם, במהומות הנוכחיות, נראה כי הנשיא מובארק פועל על-פי תסריט ידוע מראש: הוא פיזר את הממשלה. כעת, הוא מבטיח להעניק לעם המצרי ממשלה אמינה יותר וטובה ביותר. לאחר שתכונן כזו, והמהומות תחלנה לשכוך, יפנה מובארק למעצרים המוניים של יוזמי ההפגנות במצרים. עלינו לזכור, שככל שתהיה מצרים רפובליקה דמורקטית, עדיין מדובר במדינה בה סדר הדברים איננו מתנהל כיאה לדמוקרטיה. את ראש-הממשלה אומנם ניתן להדיח, אך מי ששולט במדינה דה-פקטו היא משפחת הנשיאות: משפחתו של מובארק.
ובכל-זאת, עלינו לזכור שמהומות אלו, הפוקדות את קהיר בימים האחרונים, שונות מן המהומות שניסו "האחים המוסלמים" לייצר במדינה בשנים עברו. ההבדל הבא לידי ביטוי הוא במעורבותו של אל-בראדעי. אל-בראדעי הוא גורם נוסף, המשתייך לאליטות בקהיר. אותו אי-אפשר לקנות בלחם ובחלב. מדובר בבעל מעמד שנכנס לתמונה. האיום הנובע ממנו מתבטא בכך שהוא עלול לסחוף אחריו את כולם. ואם אל-בראדעי יצליח בזאת, המהומות לא תיפסקנה בשינוי המחירים לצרכן על מוצרים בסיסיים כמו לחם.
עתה, משהבנו את מהות המהומות, עלינו להבין את הסכנה הטמונה במהומות הללו כלפי מדינת-ישראל. המהומות במצרים יוצרות וואקום. וואקום שלטוני, וואקום של חוק וסדר. הסכנה בוואקום היא שהוא מתפקד כמו חור שחור. בתוך כל אי-הסדר יש עירבוב והיסחפות של גורמים רבים ושונים, ללא הבדל וללא מיון. ארגון "האחים המוסלמים" עליו דיברנו קודם, עלול לנצל את הוואקום השלטוני שנוצר כרגע במצרים. בל נשכח שאל מול "הדמוקרטיה לכאורה" של מובארק עומד אירגון נקי מבצע כסף, המעוניין לסייע לחלשים ולכפריים הפשוטים.
אם נחזור לפילוח האוכלוסיה במצרים, נבין כי נוצר כאן כר פורה בעבור התפתחותו של ארגון "האחים המוסלמים". ההתפתחות הזו אומנם איננה מבטיחה את קידומו של הארגון לשלטון, אך היא עלולה להוביל גם לתרחיש כזה. ובתרחיש כזה כל הקלפים נטרפים. הגז המתקבל כיום ממצרים יעמוד בסימן שאלה. וגם השליטה בצבא, שנחשב לצבא החזק במזרח-התיכון (אף יותר מצבא הגנה לישראל) יהיה בידיהם של קיצונים מוסלמים, שאינם מקבלים את קיומה של מדינת-ישראל. פעם נוספת, אין מדובר כאן בהבטחה וודאית למלחמה, אך אין ספק שמדינת-ישראל הייתה ישנה הרבה יותר טוב אילו לארגון כמו ארגון "האחים המוסלמים" לא הייתה השליטה על נכס אסטרטגי מרכזי שיש למצרים: הצבא ומערכת הביטחון שלה.
לכן, אם חשבנו שהמהומות בתוניסיה טרפו את כל הקלפים, טרם ראינו את הדובדבן שבקצפת בכל האירועים האלו: המהומות במצרים. אומנם מצרים כבר מתורגלת במהומות והתקוממויות כאלה ואחרות, אבל כאן מדובר במהומות מסוג אחר. אומנם לאזרחי מצרים אין מה להפסיד (מה שמעמיד תחת סימן שאלה את הצלחת המהומות), אבל עתה מנהיגם מישהו מתוך האליטות, אותו לא ניתן לקנות בנזיד עדשים.
ואילו אנו, אזרחי מדינת-ישראל, צריכים רק לקוות שהוואקום השלטוני שנוצר כרגע כתוצאה מן המהומות לא יהווה חממה בעבור חיזוק קיצוני מידי של ארגון "האחים המוסלמים". הגעתו לשלטון לא רק שתטרוף את כלל הקלפים, כי אם גם תפר את כל האיזון האסטרטגי הקיים היום בין מצרים לבין מדינת-ישראל. וכפי שכבר למדנו בתולדות המזרח-התיכון, כל הפרה קלה של האיזון עלולה לעלות בחיי אדם...