המסייר לאחרונה בברלין - לא יכול להתעלם מאתרי ההנצחה לשואה וליהודים. הוויכוח בין מנהיגי הקהילה בגרמניה, האינטלקטואלים היהודים והציבור הגרמני, נסב סביב הנקודה האם לא מגזימים הגרמנים בהנצחה - עד כדי כך, שהמנהיגות היהודית במידה מסוימת נבהלה מעצמה.
יתכן ומדובר באפקט של אפטר שוק מאוחר, יתכן ברגשי אשם אוטנטיים שצפים ועולים אצל האינטליגנציה הגרמנית - בכל מקרה אי-אפשר להתעלם מהתופעה.
המטייל בשכונת "באווריה" - שכונה איכותית בלב ברלין, נתקל בצורת הנצחה מעניינת וייחודית, בצורת שלטי רחוב וציורי קיר ועליהם ציטוטים וצווים של המשטר הנאצי וחוקי נירנברג - כגון: אסור על רופאים יהודיים לנהל קליניקות פרטיות, אסור על בעלות פרטית, מגבלות של תנועה, לבוש וכו'.
גם נוסיף על כך את המוזיאון הגדול והמרשים להכרת היהדות וההיסטוריה שלה, את תחנת הרכבת בגרונוולד (בפרברי ברלין) שמרציפיה נשלחו למחנות השמדה רוב יהודי ברלין - כאשר על המרצפות חקוקים תאריכי הטרנספורטים ומספר היהודים בכל משלוח - מזעזע ומצמרר בדיוק בפירוט ובשיטתיות - הגרמנית המפורסמת.
משם אפשר לנסוע לפרבר ואנזה - ול"ווילת ואנזה" - שם נפגשו 15 מבכירי המשטר הנאצי בראשות היידריך ואייכמן - ותכננו את "הפתרון הסופי" ליהדות אירופה. תמונותיהם ותוכניותיהם תלויים על הקירות מסביב. קשה להבין את הקונטרסט בין המקום היפה השליו, על שפת האגם - הטובל כולו בירק ובחיים תוססים - לבין התוכנית השטנית שיצאה מהווילה.
מעניין לעבור על ספר האורחים במקום ולקרוא את התרשמות המבקרים, מכל העולם, מכל העמים ובכל השפות ובראשם כמובן אזרחי ישראל וניצולי שואה - מכולם עולה מחד זעקה מהלב על הנעשה, הסבל והשכול ומאידך תרועת ניצחון על כשלון השטן ותוכניותיו ובראשם הקריאה עם ישראל חי.
מצאתי בין הרישומים קטע מעניין בו נכתב: "מה אתה אומר אייכמן ומרעיך: היידריך, הימלר ואפילו היטלר - איפה אתם ואיפה אנחנו - הנה אנו בווילה שלכם דורכים עליכם ועל רעיונותיכם ושאיפותיכם - עם ישראל חי לנצח" - מחמם את הלב, ונוסך גאווה.
וכמובן אסור לפסוח על בית הכנסת הגדול המשופץ, שגם הוא מעין מוזיאון והאתר המרכזי שנפתח לאחרונה - אנדרטת הזיכרון לנספים בצורת "בית קברות מאבן שחורה" במרכז העיר, ליד שער ברנדנבורג מול השגרירות האמריקנית הנבנית במקום.
אפשר להתרשם מהגודש והגודל של ההנצחה, והוויכוח הוא אם לא מגזימים בכך ויוצרים למעשה אפקט אנטי, לעומת הרצון של רבים מהגרמנים לשכוח, להשכיח ולהדחיק את המאורעות.
מה שמוסיף שמן למדורת הוויכוח על האתר החדש - היא העובדה שמדובר בשטח נדל"ן מהיקרים ביותר בעיר - וגם הוא מופנה להנצחה וליהודים. מצד שני, יש באתר מעין אירוניה של ההיסטוריה ואולי אפילו מכוונת בכך שהאתר נמצא ממש ליד הבונקר של היטלר - בו התאבד בסוף אפריל 1945 ושם גם נשרפה גופתו. כך שהמבקרים באתר יוכלו לעבור ולדרוך על "הקבר של היטלר" (המקום בו נשרפה גופתו) - ובכך להביע ניצחון נוסף לנצח ישראל.
מעניינות תגובות הניצולים למיניהם - הנפגשים ליד האנדרטאות ובסיורים - החרדים דתיים טוענים שאין לחקור במופלא מאיתנו והכל בידי אלוהים ואסור להתריס נגדו ולשאול שאלות מכאיבות, ויש להמשיך ולהאמין ביושב במרומים ובמעשיו.
המאמינים המסורתיים - עדיין מסתכלים למעלה ושואלים למה? למה? ואילו יתר העם, מכאן ומכאן, עדיין מתווכחים מחפשים מענה ונימוקים מלומדים ומשכנעים ומפולפלים כדי לנסות להבין ולהסביר מה אירע ואיך קרה.
ולמרות שעברו 66 שנה - עדיין אין תשובה מלומדת ומשכנעת למה?
הרהורים והערות בענייני דיומא ושואה: 1. בעוד אנו והעולם, דנים באופן גלובלי בשואה ותוצאותיה, המדינה נותנת לנו במתנה הוסטלים לניצולים, שמנוצלים, מושפלים בצורה מחפירה, על-ידי מפעיליה, מנהליה וצוות עובדיה - והמדיה לא מפקחת עליהם.
2. המדינה קיבלה מגרמניה מיליונים רבים עבור ניצולי שואה והכסף לא הגיע אליהם. רבים מהניצולים חיים בתת רמה ומתפרנסים מסכומים מתחת לשכר המינימום.
3. בושה וחרפה למדינה - ביום השואה.
4. ראיתי בימים אלה כתבה, על נערים ונערות מהפריפריה שלא יכלו לצאת למסע תיכוניים למחנות, הנערך כל שנה, מחמת העלות הגבוהה.
5. תפקיד המדינה ומשרד החינוך בראשו - לבנות תוכנית חדשה, בתוואי ובתוכן חדש למסעות אלה ובעלות זולה יותר - עם אפשרות של סבסוד למי שקשה לעמוד בעלות.
6. שינוי תוואי המסע - חיוני. הוא צריך להתחיל בברלין, בוונזה, דכאו ומשם לפולין. בשילוב התרבות היהודית, האמנות, טיולים באתרים ולא רק מוות והשמדה אלא גם חיים, מוזיקה, תרבות כיאה לנוער צעיר גאה ותוסס.
