בהקשרים שונים הוזכרה לאחרונה במחוזותינו המימרה העממית "הייה חכם ולא צודק". דומה כי לתובנה זו ישימות אקטואלית יותר מאי-פעם, בהתייחס למשמעויות העלולות להיגזר מהמהפך השלטוני המסתמן במצרים.
הביקורת הנמתחת כלפי ממשלו של נשיא ארה"ב,
ברק אובמה, נוכח העדפת התמיכה ב"תהליך הדמוקרטי" המתרחש במצרים, גם בהינתן סיכוני אי-היציבות וההיתכנות לאובדן ההשפעה המערבית במדינה הערבית הגדולה והחשובה ביותר, מצטיירת כגישה נאיבית המבוססת בראש ובראשונה על עקרונות הצדק הטבעי. האם זוהי הדרך המושכלת והחכמה? ספק גדול מרחף בהקשר זה, וגם זאת בלשון המעטה. השתתת דמוקרטיה בכל מחיר היא בבחינת "תקלה" חשיבתית, בהינתן העובדה שקיים פער בנתוני היסוד המאפיינים חברות בחבלי ארץ שונים, ולעתים, היעדר הפנמה של המורכבות המובהקת של המושג המכונן "שלטון העם", מוביל לקבלת החלטות הרות-אסון.
ניתן לייחד לממד זה יריעה ארוכה של מאמרים וניתוחים היסטוריים, פילוסופיים ומחקרים בתחום מדע המדינה והיחסים הבינלאומיים. לפיכך, שואפת רשימה זו להאיר זווית בעלת חשיבות בלתי-מבוטלת לאינטרסים של ישראל בעיתוי הנוכחי, כחומר למחשבה "בטרם פורענות".
הערכת-מצב אסטרטגית - להתחשב בסיכונים הפניית תשומת לב להיבטים הכלכליים הסמי-אסטרטגיים שביססו את הקשרים בין ישראל לבין מצרים של סאדאת ומובארק, בדגש לתחום הגז והנפט, כבר נותנת אותותיה בבורסות העולם, כאשר עננה כבדה מרחפת מעל תוחלתם של הסכמים ארוכי-טווח שעליהם ביססה ישראל את תחזית האספקה השוטפת של מקורות אנרגיה. ניסיונות הרגעה של גורמים עסקיים בעלי זיקה למישורים אלה הם מובנים מאליהם, אולם בעיתוי זה קשה להשתכנע כי ההיגיון הכלכלי הצרוף בשני הצדדים יש בו כדי לספק ערובות להישרדותן של ההתחייבויות החתומות בהקשר זה, בנסיבות של מהפך שלטוני במצרים.
ברי כי כל הערכת-מצב אסטרטגית בישראל חייבת להתחשב בסיכונים אלה על המשמעויות שייגזרו מכך. תתבקש, אפוא, חשיבה יצירתית ואמיצה, שגם כאן תנחה אימוץ המשתמע מן המימרה "הייה חכם ולא צודק".
בהיבט הקונקרטי נראה כי הממשלה תידרש לבחינה מחודשת של מסקנות ד"וח ששינסקי בעניין קביעת גובה המיסוי שיוטל על היזמים המעורבים בשדות הגז האדירים שנחשפו בסמוך לחופי ישראל.
הנחלת המלצות ששינסקי ככתבן וכלשונן, היא מהלך בעייתי ביותר, בנסיבות השוררות עתה במזרח התיכון, ובהנחה סבירה כי השלכות המציאות המתעתעת באזורנו תשתקף כבר בעיתוי קרוב בזינוק חד במחירי הדלק והגז בעולם. ההיתכנות למשבר אנרגיה עולמי מחודש היא בדיוק התרחיש שלקראתו עלינו להיערך, ומכאן שעל הממשלה לתמרץ באורח מהותי את התהליך שתכליתו קיצור מירבי של לוח הזמנים הנדרש להכשרת הדרך להפקת הגז מהשדות הנובעים שנחשפו בלב ים.
הערמת קשיים מנהליים ושימוש בוטה ב"שוט" המיסוי הגבוה עלולים להסתיים במבוי סתום, ובפגיעה מהותית במשאבי האנרגיה והכלכלה הפוטנציאליים של ישראל. אין חולקין על העובדה שאוצרות הטבע שייכים למדינת ישראל, אולם מהיכרותנו את מגבלות הביצוע של מערכות ממשלתיות ואת ההליך המסורבל של שחרור התקציבים למיזמים גדולים, מוטב שלא להעמיד שוב במבחן את המסלול הממשלתי.
התפניות המודיעיניות במזרח התיכון ימשיכו להיות נחלתנו, גם בהינתן מערך מודיעין מיומן ומשוכלל, ומכאן הצורך להפנים את התובנה כי עלינו להיות ערוכים לתרחישי קיצון, גם אם לפי שעה הם רק בגדר חזון אפוקליפטי.
הצעד המושכל המתבקש בהקשר זה הוא דווקא מציאת "שביל הזהב" בין המלצות ששינסקי לבין הרף הגבוה של ציפיות היזמים, באופן שתתאפשר הזנקה של פעילות ההפקה והטיפול במאגרי הגז, הטומנים בחובם ערכים מוספים גם מבחינת מיצובה האסטרטגי של מדינת ישראל. כלומר, העדפת ה"חוכמה" על פני ה"צדק" הטבעי.
יש להזכיר כי שידרוג מעמדן של מדינות ערב בעולם היה פועל-יוצא של חרם הנפט שהוטל בעקבות מלחמת יום הכיפורים. עובדה זו הביאה לחיזור אובססיבי של מדינות מערב אירופה אחר העולם הערבי (מה שכונה "הדיאלוג האירופי-ערבי") תוך פגיעה לא פשוטה ביחסים עם ישראל.
