"...אני ואתה נשנה את העולם. אני ואתה אז יבואו כבר כולם. אמרו את זה קודם לפניי. לא משנה. אני ואתה נשנה את העולם. אני ואתה ננסה מהתחלה, יהיה לנו רע אין דבר זה לא נורא. אמרו את זה קודם לפניי, זה לא משנה. אני ואתה נשנה את העולם".
שיר זה של אריק איינשטיין תמיד מזכיר לי את ג'קי, עוד בחייו. בנאיביות שבו, ביושר שבו, תמיד הלך בדרכו מתוך אמונה.
שעות אחדות לאחר תום חגיגות יום הולדתי ב-20.2.09. כבר אחרי חצות, בין שישי לשבת, 21.2, לילה גשום וקר, ודקותיו האחרונות של ג'קי נקפו לאחור. טיק טק, טיק טק. שעון החול שיחרר את גרגר החול האחרון. זהו. חייו של ג'קי, חברי הטוב, נגמרו באחת.
רפ"ק ג'קי לוגסי, קצין כלבנים ארצי במשטרת ישראל, נהרג כאשר בא לסייע לבנו לחלץ את רכבו. אבחה אחת. אבחה אחת ותו לא. משאית אחת סטתה ממסלולה ובשבריר שנייה שינתה גורלות ומסלולי חיים. משאית אחת שמה קץ לחייו של אדם מיוחד.
נדברנו להיפגש יום קודם לכן. עוד התקשר באותו יום חמישי והתנצל כי לא יגיע לפגישה בינינו, מאחר שעליו להגיע למטה הארצי בירושלים וכי ביום ראשון, ברגע בו יגיע למשרד, הוא יקבע איתי פגישה. פגישה כזו של חברים טובים. פגישה של קפה ושיחה שוטפת. פגישה של חברים. התאכזבתי על ביטול הפגישה, אך שמחתי כי נקבע שוב. חיכיתי לזה בציפייה ובחוסר סבלנות גלוי. בשיחה האחרונה בינינו זה הצחיק אותו. תמיד היה לו צחוק מתגלגל, יפה. ואז, בלילה שבין שישי לשבת, השתנה הכל. ג'קי נפגע בראשו ורגע החבטה בקרקע, באספלט הרטוב, היה הרגע בו ג'קי נגמר והלך למקום אחר. הלך למקום בו נמצאים גיבורים ואנשים מיוחדים.
מעטים הם האנשים המקיפים אותנו ונוגעים בנו ישירות בלב ובנשמה. כזה היה ג'קי. אדם מיוחד והגון. אדם ישר. אדם של משפחה, שירה ונגינה על גיטרה. אדם של חיוכים, צחוק והומור גדול. מפקד אהוב על אנשיו, ערכי מאוד וקצין מקצועי בתפקידו, גם ברמה בינלאומית. כקצין כלבנים ארצי במשטרה, ג'קי חתר תמיד למצוינות ויצק לתפקידיו את הלהט, החשיבה המעמיקה, המחויבות, ההתלהבות, השמחה אשר בו אל תוך העשייה היומיומית, השוטפת. כי כזה היה.
פעם מישהו אמר לי, כי לכל אדם יש תחליף ואני חשבתי לעצמי, כי מחליף אף פעם אינו עומד באותם הסטנדרטים כמו אותו אדם. לאף אחד אין מחליף, לבטח לא למישהו יקר כמו ג'קי. להיכנס לנעליו של ג'קי, זה להיכנס לנעל במידה גדולה מדי. מידה אחת מעל כולם, תמיד. הנעל אינה מתאימה למישהו אחר, זולת ג'קי, אחד מהקצינים האיכותיים ביותר בהם זכתה משטרת ישראל. נראה, כי לא עשתה די כדי לחלוק לו את הכבוד הראוי לו. קצין וג'נטלמן אמיתי.
הייתה לי הזכות להכיר מקרוב אדם ומפקד לפיו יש לחנך ולאמן את אלה הבאים אחריו. ג'קי היה אחד ומיוחד, אחד החברים הטובים ביותר שלי, כמו אח. שנתיים אחרי... אני עדיין שומעת את קולו בתוך ראשי, זה לא נעלם. קולו הרך, הבוטח, נשמע גם מעבר לתום פעימות ליבו החם והגדול. הוא חסר לי.
יום שלישי, כ"ז בשבט, 1.2.11, בשעה 15:00 - אזכרה של ג'קי בחלקה הצבאית בבית העלמין בסגולה.
