את הודעתו של
יהודה וינשטיין לבג"ץ בנושא גלנט יש לחלק לשניים: המישור המשפטי והמישור הענייני. במישור הראשון, מעשיו של וינשטיין תמוהים אם לא חמורים. במישור הענייני, חייבים למנוע מצב בו לא יהיה לנו בעוד שבועיים רמטכ"ל במשרה מלאה ובראש שקט. טוב עשו הערב
בנימין נתניהו ו
אהוד ברק, כאשר סוף סוף קיבלו החלטה נכונה יחסית - לא לפני שגרמו נזק משמעותי לצה"ל.
נתחיל מהמישור המשפטי. עמוד וחצי - זהו אורכה, ברוטו, של הודעת היועץ המשפטי. נטו, בניכוי שמות הצדדים, יש בה פחות מעמוד. אין בה אף שמץ של ראיה וקביעה עובדתית. וינשטיין אינו משתף אותנו בממצאיו, אינו אומר האם הוא סומך את ידיו על חוות דעתו של
מבקר המדינה, לא מוסר במילה מה הייתה גירסתו של גלנט, לא מסביר כיצד הגיע למסקנותיו. כלום.
מה שכן יש כאן, זה בית דין שדה: אני קובע שגלנט אינו ראוי. למה? ככה. הטעמים שמורים אתי ואולי בעתיד אשתף בהם את גלנט, את הציבור, את ה
ממשלה ואת בית המשפט העליון. זוהי התנהגות פסולה מיסודה, או אם להשתמש בפרפראזה על מילותיו של וינשטיין עצמו: מעלה קשיים משמעותיים בנוגע לסבירותה.
בימים האחרונים אספו וינשטיין ואנשיו ראיות וביצעו חקירה של ממש. הם שמעו את אנשי מינהל מקרקעי ישראל ואת גלנט, הם קראו מסמכים ולמדו את חוות דעתו של מבקר המדינה. דבר מכל אלו לא הונח בפני בית המשפט העליון. וינשטיין הופך את עצמו לערכאת-על: מעל הממשלה, מעל בית המשפט, מעל זכויות האזרח של
יואב גלנט. ולא רק בתחום המשפטי: וינשטיין הוא שומר המוסר של המדינה, האיש שיקבע מה ערכי ומה לא ערכי.
תראו גם את הניסוח: "היועץ המשפטי לממשלה הביא את הדברים לידיעת ראש הממשלה ושר הביטחון והבהיר להם". סליחה? הבהרת להם? אתה יכול לייעץ, אתה יכול להסביר. מה זה "הבהיר"? מהו הטון המתנשא הזה? במדינה דמוקרטית, היועץ המשפטי הוא פקיד של הממשלה - ולא להיפך. אבל אין זו פליטת קולמוס; זוהי תפיסת עולם של מלוא כל הארץ משפט. ההתנהלות הזו של וינשטיין, עד כמה שקשה להאמין, מספקת עילה לעתירה לבג"ץ מצידו של - יואב גלנט.
אך הצד המשפטי אינו חזות הכל. ישנה גם טובת המדינה. נכון, טובת המדינה היא שהיועצים ייעצו ושהממשלה תחליט. טובת המדינה היא שהליכים כה חשובים ייעשו בשקיפות. אך טובת המדינה היא גם להבטיח שבעוד שבועיים יהיה לנו רמטכ"ל שיוכל להקדיש את כל זמנו לפיקוד על צה"ל. הדבר נכון תמיד במציאות בה אנו חיים, ונכון עוד יותר לאור האירועים האחרונים באיזורנו.
בפני נתניהו וברק עמדו הערב בדיוק שתי אפשרויות. האחת, שהיא הנכונה מבחינה ציבורית ומבחינת זכויותיו של גלנט, הייתה להאריך את כהונתו של
גבי אשכנזי בשלושה חודשים, על-מנת למצות את בירור הטענות נגד גלנט ולאפשר למנות אדם אחר, אם הדבר יידרש. אבל ברק, כמו ברק, לא יכול היה לשים את האינטרס הציבורי לפני האגו שלו.
האפשרות השנייה הייתה לשכנע את גלנט להסיר את מועמדותו. ייתכן מאוד שגלנט מאמין בלב שלם שמעשיו אינם פוסלים אותו מלשמש כרמטכ"ל. ייתכן אפילו שהוא צודק, כי מכל בחינה אחרת - ודאי שהוא ראוי לעמוד בראש צה"ל. אך כעת צריכה להיכנס לתמונה טובת כולנו, כל אזרחי המדינה הזאת, שצה"ל הוא הערובה היחידה לשלומם.
יואב גלנט כבר ביצע לא מעט מעשי גבורה ומנהיגות בעשרות שנות קריירה צבאית מפוארת. וכבר אמרו חכמינו: "איזהו גיבור? - הכובש את יצרו". הערב הוא ביצע עוד מעשה של גבורה ומנהיגות, במלוא מובן המילה.
אלא שנתניהו וברק, כדרכם בקודש, לא מסוגלים כנראה לעשות שום דבר נכון עד הסוף. מה זה רמטכ"ל זמני ל-60 יום? למה לא לקחת נשימה, לחכות עוד 24 שעות ואז למנות רמטכ"ל קבוע? ושאלה קשה יותר: למה הם לא התכוננו מראש לתסריט שבו מינויו של גלנט לא יוכל לצאת לפועל? הרי זה היה התסריט הסביר ביותר מאז יום חמישי שעבר.
נתניהו וברק היו אמורים להיות מוכנים הערב עם החלטה ברורה, מי יהיה הרמטכ"ל הבא אם אכן גלנט ייפסל. לזכותם אפשר היה אולי לומר, שהם היו עסוקים במשבר במצרים. אך ברק הלא מצא זמן, רק שלשום בערב, לכנס את פעילי מפלגתו החדשה. אז לא היה לו זמן למנות רמטכ"ל? בקיצור: כמו תמיד, תנו לנתניהו וברק לעשות משהו - והם כבר יעשו אותו בצורה הגרועה ביותר.
