"צעירים משכילים" זעקו הכותרות בעיתונים, "פרגמאטיסטים שואפי חירות ודמוקרטיה" הוסיפו הפרשנים ה"מומחים". כן, רבותיי, אין זה דמיון ואין זה חלום, זהו שיקוף מציאותי על אודות הפרשנות והתיאורים בהם תוארו בתקשורת הישראלית "אבירי המהפכה" במצרים. זו אותה התקשורת ואותם הפרשנים אשר שיווקו לנו את הסכמי אוסלו ואת הבטחות השווא של ערפאת ואבו מאזן, תלו תקוות שווא וציפו בנאיביות טיפוסית כי ישרור שלום עקב כך. זו אותה התקשורת ואותם הפרשנים אשר שיווקו לנו את עבדאללה הירדני ואסד הצעיר כ"מנהיגים מערביים שוחרי חופש אשר יבצעו רפורמות במדינותיהם". זו אותה התקשורת ואותם הפרשנים אשר מפמפמים לנו השכם והערב על "הצעירים הפרגמאטיים במצרים".
מיטב ה"מומחים" מסבירים לנו כי "עקב העוני, האבטלה והכיבוש הישראלי (איך לא?) נוצר מצב בו אותם צעירים פונים לקיצוניות ולדרך הטרור". מיטב "מומחינו" מסבירים כי "רק אם ירכשו השכלה, ימצאו תעסוקה ויקבלו אמצעי מחיה בסיסיים, הם יזנחו את דרך הטרור" ויהפכו ל"מתונים ופרגמאטיים". האומנם? כאשר אני בוחן הנחה זו מבחינה היסטורית, אני מגיע למסקנות אחרות לגמרי:
1) את פיגועי ה-11 בספטמבר ביצעה קבוצה של צעירים חילוניים בעלי השכלה ואמצעים, צעירים אשר באו ממדינות "מתונות" כסעודיה ומצרים. אותם צעירים בחלקם אף עברו קורס טיס בארה"ב למטרת "הפיגוע נגד השטן הגדול". לא היו אלה פנאטים דתיים, לא היו אלה נבערים מדעת. אדרבה, הם היו האנטיתזה לכל אותם תיאורים והנחות בהם מלעיטים אותנו מיטב פרשנינו ו"מומחינו".
2) עבדאללה הירדני ואסד הצעיר מסוריה הם מנהיגים צעירים אשר רכשו השכלה באירופה ונחשפו לאורח-החיים המודרני. הם אינם דתיים ואינם נבערים מדעת, אלא בעלי השכלה ואמצעים. האם זה השפיע על התנהלותם? האם הם מבצעים רפורמות במדינותיהם? האם הם מעניקים לאזרחיהם תקווה למשטר נוח יותר ודמוקרטי יותר?
3) עזמי בשארה היה ח"כ משכיל ומבוסס, לא היה חסר לו דבר, הוא אינו דתי ואף אינו מוסלמי. האם העובדות הללו מיתנו את השקפת עולמו? האם הדבר מנע ממנו מלרגל לטובת ארגון החיזבאללה? ואולי העובדות הללו אף עוזרות לו להמשיך ולקבל פנסיה ממדינת ישראל? ומה בנוגע לאיש הרוח אמיר מחול, אשר נגזרו עליו תשע שנות מאסר בפועל על בגידה ושירות למען האויב? האם אינו משכיל דיו? האם הוא קנאי דתי? האם חסרים לו אמצעי מחיה? מדוע, אם כן, ריגל וסייע לאויב, וטוען כי גם לאחר שחרורו מהכלא ימשיך בכך?
4) טלב אלסאנע הוא ח"כ משכיל, חילוני ובוודאי שאינו חסר-אמצעים. האם הדבר מונע ממנו מלהסית נגד מדינת ישראל? ומה לגבי ח"כ חנין זועבי אשר השתתפה ב"משט ההומניטרי" לעזה וממשיכה לקבל משכורת מכנסת ישראל? האם גם היא חסרת השכלה ואמצעים? ומה לגבי אותם סטודנטים מקרב ערביי ישראל המפגינים נגד המדינה עם דגלי אש"ף וחמאס? האם גם הם "צעירים חילוניים משכילים ומתונים"? (אולי גם צריך להשכיר להם דירות בעכו ובצפת עקב "מתינותם הרבה"?).
5) האליטה התרבותית במצרים המקורבת לנשיא מובארק - אנשי התרבות, הסופרים, השחקנים, העיתונאים, המשוררים, אנשי המשפט ואנשי החוק - הם כולם חילונים, משכילים ובעלי אמצעים. כמה מפתיע הדבר כי דווקא אותה אליטה תרבותית היא המתנגדת החריפה ביותר להסכם השלום עם ישראל. יתר על כן, יש חרם מצד אותה אליטה על דיפלומטים ואנשי עסקים ישראלים, כל היוצר קשר עם הישראלים מוחרם אף הוא! שגרירינו במצרים ובירדן יושבים בבירות מדינות אלו כעצורים במעצר-בית, בעוד ששגריריהן נהנו ונהנים מכבוד מלכים כאשר הם שהו ושוהים במדינת ישראל (זכור במיוחד "מטריד הרקדניות", השגריר המצרי לשעבר מוחמד בסיוני, אשר תקף את ישראל לאחר סיום תפקידו והפתיע בכך מאוד את "מומחינו" שהופתעו שזו הכרת התודה שלו לאור היחס הטוב שקיבל בישראל). העיתונות המצרית החילונית וגם העיתונות הממשלתית מלאות בהסתה ארסית נגד מדינת ישראל, הסתה שמזכירה בסגנונה ובהיקפה את ה"דר שטירמר" הזכור לשימצה.
נשיא מצרים לא מבקר בישראל, מצרים יוזמת מסעות גינוי והשמצה נגד ישראל בכל פורום בינלאומי, מצרים מתחמשת בקצב מהיר ביותר, מעלימה עין מהברחות אמל"ח לעזה ומכניסת מסתננים לדרומה של ישראל, שואפת לאנרגיה גרעינית, והחמור מכל - הטילים של מצרים מכוונים לכיוון ישראל ולא לכיוון אירן. ובכלל, איזו שנאה ואנטישמיות ראינו נגד ישראל בהפגנות "הצעירים הפרגמאטיים" במצרים ממש בימים אלו. מסתבר כי לטרור מרכיבים עמוקים יותר מאשר דת, מצב סוציואקונומי, השכלה נמוכה, קיפוח קשה, אבטלה, ובוודאי שאין לו קשר ל"כיבוש הישראלי". לפיכך, כל הטענות והתיאורים של "מומחינו" על הסיבות לטרור - פשוט לא מחזיקים מים! הערבים אולי ירכשו השכלה במערב, יהנו מהקידמה הטכנולוגית והדמוקרטית במערב, אך בליבם פנימה ימשיכו לשנוא ולתעב את המערב, את תרבותו ואת כל מה שהוא מייצג. המערב מייצג בעיני הערבים את הקולוניאליזם ואת הדיכוי כלפי העולם הערבי, וקשה לראות מה ישנה את תפישתם זו.
לאור ההתפתחויות במצרים שוב הוכח כי אחזקה בשטח, פירוז והסדרי ביטחון עדיפים וחשובים עשרות מונים מאשר חתימה על הסכמים וניירות שמחר יושלכו לפח. לאחזקה בשטח ולהסדרי ביטחון חשיבות רבה יותר מאשר הסתמכות על כוח בינלאומי שידאג לביטחון (ראינו מה קרה לאחר החלטה 1701 של האו"ם, כאשר החיזבאללה פועל בחופשיות, וכוחות האו"ם עומדים ומשקיפים בחופשיות מהצד...). ובאשר להסתמכות על ארה"ב - לאור הסכין שנעץ אובמה בנשיא בגב מובארק, נותרים סימני שאלה רבים בנוגע לעד כמה יכולה ישראל לסמוך על משענת קנה רצוץ כארה"ב, המעצמה הנחלשת, עם מנהיגיה הנוכחיים. שוב הוכח כי הכל בנוי על אינטרסים ותו לא. נותר רק לתהות עד מתי ימשיכו בתמימותם אותם "מומחים" בתקשורת ובאמ"ן אשר "מופתעים כל פעם מחדש".
אם הדבר לא היה כה עצוב ועגום, היינו בוודאי צוחקים - אלא שהנאיביות של "מומחינו" ופרשנינו המלומדים אינה מצחיקה כאשר המדובר בדברים הנוגעים לגורל חיינו באזור. למרות כל המתרחש לאחרונה, ממשיכים הפרשנים בתקשורת הישראלית לפמפם לנו יום-יום, שעה-שעה, על "ההצלחה הדיפלומטית של הפלשתינים ועל הכישלון הדיפלומטי של ישראל". הם, בתקשורת, ממשיכים לרכוב על הסחף האנטי ישראלי בעולם, ממשיכים בהפחדותיהם על כך ש"יש נחיצות במו"מ מהיר עם הפלשתינים והסורים. ועל נחיצותה של מדינה פלשתינית במהרה". כזכור, היה זה אולמרט אשר בטיפשותו גרם לאמריקנים להוציא את סוריה מציר הרשע ("למען השלום"...); כעת טוענים "מומחינו" כי למען השלום עם סוריה "יש למסור לידיה את כל רמת הגולן". וכמובן שיש להזדרז, "לפני שיהיה מאוחר מדי". לא הזדרזנו מספיק באוסלו? בבריחה מלבנון ובבריחה מעזה? ומה קיבלנו? חמאסטאן בדרום. חיזבאללהאסטאן בצפון ורשות פלשתינית טרוריסטית ומושחתת ביו"ש. זה, כנראה, לא מספיק לסמולנינו, אשר למרות כל המתרחש באזורנו ממשיכים להאשים את ישראל בסרבנות שלום ובכל הצרות באזור.
על כך כבר נאמר כי הנאיביות של מחנה הסמול פשוט זועקת לשמיים! שוב הוכח כי המציאות והעובדות לא לימדו ולא ילמדו את מחנה הסמול דבר! הסמול לא ייתן ל"תופעות שוליות" כאלו לבלבל אותו ולעצור אותו מחלומותיו על "אחוות עמים ו
שלום עכשיו".
