בזמן בו שר ביטחון מתעסק בעושרו, לא יודע על הימצאות עובדת-זרה בביתו, די טבעי שהשררה תתגלה גם במרתפי הצבא החשוכים. מי מתאים יותר מברק "להסתבך" עם פרשה מביכה זו? המקום היחיד שנשאר נקי בעיני הציבור, כשר למהדרין - זהו צבא העם, הצבא הקדוש אליו נשלחים טובי בנינו יום-יום למשימות. וכאילו, "מר הסתבכות", הלא הוא רא"ל ב(מיל.) מר אהוד ברק, שהיה לוחם למופת, אך נגוע בפרשות מביכות, בשיאן הגיע לשפל השקר בפרשת מדחת יוסוף ז"ל - "נדרש" למנות רמטכ"ל לא כשר. בזמנים אלו, בהם מנהיגים ממלאים את שורות בתי הכלא, זה בדיוק לא הזמן לבחור רמטכ"ל חף מניקיון "ללא רבב" - יהיה גיבור אשר יהיה, מעולה אשר יהיה - עליו כתב מבקר המדינה כי "אין מחלוקת כי האלוף גלנט פלש לשטח לא לו"... באדמה של גלנט - מצוי האדם, נגזרת של האדמה, תולדה של יצירה אלוקית שבה נבחנת מוסריותו של האדם בראשית. רמטכ"ל הוא דוגמה חינוכית למוסד הנקי ביותר במדינה. רמטכ"ל הוא הכתובת ל"תדע כל אם עברייה", הוא הכתובת ל"ייחודנו הלאומי, גם מבחינה מדינית וגם מבחינה מוסרית", כפי שכתב דוד בן-גוריון בספרו "נצח ישראל" (עמ' 29). אין בכך חלילה לחשוב את גלנט ללא מוסרי, אך יש לדקדק כפליים עם מעמדו של אחד האנשים החשובים במדינה, ובכך להעביר מסר אחד ויחיד, ללא הנחות, ללא מורא, ללא המילים "לפנים משורת הדין" אותן כתב מבקר המדינה על שטח של 35 דונם "שנמסרו לאלוף על-ידי מינהל מקרקעי ישראל" [סעיף א', דוח מבקר המדינה, 27.1.11]. בעצם, לגלנט נעשו הנחות בשל מעמדו. הוא היה צריך להדוף אותן. כאשר יצא ראש הממשלה השישי, מנחם בגין, לשליחות בחוץ לארץ, לא הסתפק בארוחות כשרות אלא ביקש במיוחד אוכל "גלאט כשר". בגין שלא נחשד בנהנתנות על-חשבון המדינה ובכלל, בעצם ביקש לייצג את ישראל "יותר ממה שצריך", רק כדי להוות דוגמה - לשים דגש נוסף על יהדותו בעמי הארצות - "הגויים", כפי שנהג לכנותם בכלליות. חלפו ימי בגין. אין כבר ראש ממשלה שאוכל "גלאט כָּשֵׁר". אני מסתפק בראש ממשלה שאוכל כָּשֵׁר, חושב כָּשֵׁר, וממנה רמטכ"ל "גלאט כָּשֵׁר", ובמקרה דנן רוצים "גלנט כָּשֵׁר".