בתוך כל המהומה במצרים, אמרו שניים מראשי האופוזיציה שאין להם כל כוונה לבטל את הסכם השלום עם ישראל. אני מאמין להם. אבל אפשר לעשות הרבה מאוד דברים בלי לבטל את ההסכם. זה לא שחור (מלחמה) או לבן (שלום); כמו תמיד בחיים, יש המון אפור באמצע.
לכל מצרי שעיניו בראשו ברור, שביטול הסכם השלום או הפרה בוטה שלו (כגון הכנסת כוחות צבא משמעותיים לסיני), תגרום למצרים נזק אדיר. ארה"ב צפויה להפסיק את הסיוע המסתכם במיליארדי דולרים לשנה, וקרוב לוודאי שאירופה תלך בעקבותיה. במצב הנוכחי של מצרים, שהוא המביא אותו למהפכה המתקרבת, זה יהיה אסון מבחינתו של כל שליט. הוא אולי יקבל תשואות בטווח הקצר, אבל ימצא את עצמו במצבו של מובראק בטווח הפחות-קצר.
אולם, כאמור, יש הרבה מאוד מרווח פעולה למי שרוצה לצנן את היחסים עם ישראל, שממילא ממש אינם חמים (סחר הדדי של מאות מיליוני דולרים בודדים בשנה, תיירות כמעט אפסית, העדר ביקורים בדרג גבוה). פורמלית צעדים כאלו עלולים להיות אף הם הפרה של הסכם השלום, אך לא ברמה שתגרור תגובה כזו שמצרים תתקשה לחיות איתה.
נכון להיום, מצרים נלחמת בהברחות לרצועת עזה. אומנם לא באינטנסיביות שהיינו רוצים לראות, אך גם זה טוב יותר מאשר כלום. שלטון פרו-חמאסי יכול פשוט לשבת בשקט ולהעלים עין, ואז תהפוך הרצועה למחסן נשק ולבסיס טירור גדולים עוד יותר מאשר היום. הסכם השלום רק מחייב את הצדדים למנוע מעשי אלימות ואיבה לא ייצאו משטחם; הברחות נשק לעזה הן לא הפרה של לשון ההסכם.
על-פי הסכם השלום, בסמוך לגבול עם ישראל רשאית מצרים להחזיק רק משטרה אזרחית המצוידת בנשק קל. נניח שבמקום השוטרים יבואו חיילים ויביאו איתם גם תותח או שניים; האם על זה נצא למלחמה? ודאי שלא. האם על זה העולם יבוא לעזרתנו? ודאי שלא. כנ"ל אם הצבא המצרי יעבור בכמה קילומטרים את הקו המגביל אותו בסיני, או אם ייכנסו עוד פלוגה או גדוד.