אודה, שהעיסוק בכלים ובאביזרים של המשכן, שיש להם ביטוי נרחב מאוד בפרשת "תרומה", מעוררים בי אי נוחות. אי נוחות של אדם, הנרתע מן העיסוק בפרטים של זֵר הזהב סביב לארון, שני כרובי הזהב משני קצות הכפורת, אורך השולחן ורוחבו, כמה יריעות בד וכן מה יהיה אורכן ורוחבן. יש בי אי נוחות למקרא שלל ההוראות המפורטות והמדקדקות בכל פרט ופרט במישור הגשמי הפיזי של המשכן.
אני שואב הקלה מסוימת, כאשר אני קורא את יחסו של הרבי מברדיטשב לדחיסות של ההוראות על טבעות הזהב, הקערות, הקשתות, המנורה, הגביעים שכולם חייבים להיות עשויים מזהב טהור. הרבי מברדיטשב ב"קדושת לוי" על-פי פרשת תרומה, מתייחס לפירוט הזה - "כי היו צריכין לעשות צורת המשכן ותבנית הכלים, אשר נעשים לבוש לאורות הרוחניים".
לשיטתו של הרבי מברדיטב, אנחנו כאנשים בוגרים בוחרים לעצמנו את הלבוש החיצוני. יהיה מי שידזקק ללבוש נוצץ ואף מוזהב, ויש מי שיפלס דרכו וילך יד ביד עם המשורר חיים נחמן ביאליק, המשתף את הקורא בשאלת הלבוש החיצוני לאורות הרוחניים שלנו - "היש את נפשך לדעת את המעין, ממנו שאבו אחיך המומתים עוז ותעצומות נפש לסבול חיי סחי ומאוס בלי קץ ובלי אחרית סור אל בית המדרש הישן והנושן".
יש משכן של ספר ויש משכן של "עשר יריעות שש משזר, ותכלת וארגמן ותולעת שני, כרובים מעשה חושב ..." . בני אדם נעזרים בלבוש שונה, כשצלם האלוהים האחד בכולם. כל אחד מאיתנו מובע באופן גשמי ונפשי אחר.
כל אחד מאיתנו בונה את המשכן שבו. יש מי שיאדירו את המשכן במישור החיצוני ויש מי שיאדירו את המשכן שבלבם בעשיה במישור הרוחני. יש מי שיתמקד באוצר הרוחני בלבד ויתרחק מהלבוש של ארבעים אדני כסף ופרוכת תכלת וארגמן ותולעת שני.
ההליכה בעקבות הרבי מברדיטשב מגייסת אותנו להימנע משקיעה בפרטים הגשמיים, להימנע מהתרכזות יתר בצורת הכלים. מוטלת עלינו חובת ההתמקדות רק במישוריות הרוחנית. למשכן ולכליו יש להם מקום נכבד בפרשה שלנו. עלינו למקד את עיקר העשייה שלנו ביצירת המשכן של דמותנו המוסרית בלבבות. וזאת אם נהיה קשורים בעבותות לציווי הפרשה שקדמה - פרשת משפטים - ואלה המשפטים אשר נשים לפנינו. משפטים שהם בבחינת אתגר ליחיד ולקהילה.
האתגר לתרגם חזון וערכים נשגבים לחיי היום יום הלכה למעשה זה הביטוי הנעלה של בניית משכן החיים. קיום המצוות היורדות לפרטים בכל תחומי החיים - בין אדם לחברו, הלכות עבד ואמה, הלכות רוצח וגנב, היחס לחלש, הלכות שמיטת כספים ושמיטת קרקעות. שמירת חוק יובל המקפיד להחזיר את האדמה לבעליה החוקיים ומניעת ריכוז משאבי הקרקע בידים של מעטים - זה המשכן שלי בפרשת "תרומה", ועליו אני מבקש לשמור .
אני בא לפרשת תרומה עם אוצר מלים עוד מהפרשה הקודמת - "נשך", "לחבול", "לענות", "תונה", "לצעוק", "גר", "נושה" ועוד, הלקוחות מלקסיקון הסבל האנושי והאוניברסאלי, שחווים בני אדם כאן ובעולם.
מלים אלו באות לעורר בנו את זיכרון חווית הכאב העינוי והצעקה של החלש . המשכן - שקוראת לנו פרשת תרומה לבנות - זה משכן הדיאלוג היומיומי עם חוויות הפגיעות שלנו וזיכרון החוויות האישיות והקבוצתיות שלנו, שאמור להרתיע אותנו מלהסב אותן פגיעות לזולתנו. זה חייב להיות משכן רוחני, כל אחד ומשכנו הארוג בכלים מוסריים וחברתיים.
