מדיניות ממשלתית יציבה חייבת להישען על דעת-קהל אוהדת, והמדיניות הממשלתית הרשמית של גרמניה ביחס לישראל אינה נתמכת בהתלהבות ציבורית. עיקרה של דעת הקהל הגרמנית אינה פרו-ישראלית, ולכן מרחב התמרון של ממשלת גרמניה לתרגם רטוריקה פרו-ישראלית למדיניות משמעותית הוא מוגבל. אך לפני כשנתיים וחצי גילה סקר של רשות השידור הבריטית, כי הציבור הגרמני הוא מבין המבקרים הגדולים של ישראל מכלל הציבור של האיחוד האירופי. קרוב לשליש מהגרמנים אינם מהססים להשוות את ישראל לגרמניה הנאצית. באותה עת נערך סקר אחר עבור חברת הטלוויזיה הגרמנית ZDF, שבו התגלה כי על-אף השואה, 53% מהנשאלים נטולי כל רגש אחריות למדינת ישראל, למרות ההצהרות של מרקל על מחויבות ואחריות כזאת של גרמניה. פרופורציות אלה של אהדה וחוסר אהדה לישראל עלולות אף להשתנות לרעת ישראל ככל שההדור של מלחמת העולם השנייה וזה הקרוב לו הולך ונעלם: בגילאי 39-30 רק 29% מהנסקרים הסכימו כי בעקבות השואה יש לגרמניה אחריות מיוחדת כלפי ישראל. 58% הסכימו כי אם תותקף ישראל תתמוך בה בריטניה תמיכה פוליטית (לשון אחרת לתמיכה רטורית), אך רק 13% הסכימו לתמיכה מעשית כגון משלוח כוחות צבא לעזרה. הלך רוחות זה יכול להסביר את העובדה שממשלת גרמניה, בשנים האחרונות, מתקשה להוכיח תמיכה משמעותית בישראל יותר מאשר תמיכה רטורית, ולפעמים גם בשטח זה היא אינה עקבית. כאשר ביקרה מרקל בלבנון בשנה שעברה, היא דיברה בגנות הבנייה היהודית ב"מזרח ירושלים", ולמרות הצהרותיה המוקדמות על הצורך בהחרפת הסנקציות נגד אירן, היא חזרה בה בשנה שעברה, תוך הסבר שעמדותיה יתואמו בתוך המוסדות האירופיים. ממשלת גרמניה אף אינה אוסרת על פעילות החיזבאללה בשטחה, ו-900 החברים בארגון זה פועלים שם באין מפריע. אכן, הרקורד הגרמני בעניין אירן חייב לעורר בישראל דאגה ופקפוק ביחס ליציבותם של "היחסים המיוחדים עם ישראל". טכנולוגיה גרמנית ממשיכה להעצים את הסכנה האירנית. למרות הצהרות מרקל כי הסחר עם אירן צומצם, מגלה לשכת המסחר גרמניה-אירן כי הייתה עלייה בשנה האחרונה בייצוא הגרמני לאירן בשיעור של 15% ביחס ל-2009, וכי הייבוא הגרמני מאירן עלה ב-94% ברבעון הראשון של 2010 ביחס לרבעון המקביל שנה קודם לכן. יתרה מזו: ב-2009 הקציבה ממשלת מרקל 8.2 מיליון יורו כערבויות ייצוא לחברת ההנדסה הענקית LINDE, המספקת ציוד טכנולוגי לאירן. אין לזלזל בחשיבותה של הרטוריקה הפרו-ישראלית של ממשלת גרמניה. דינמיקה רטורית יכולה ליצור מחויבויות מעשיות תואמות. אבל במקרה של גרמניה, על-רקע השואה ובצל האיומים הקונקרטיים על ישראל בעת הזו, רק מדיניות פרו-ישראלית משמעותית תצדיק את הדבקת תווית "היחסים המיוחדים". המחוות הדיפלומטיות הן שריד לרגשות האשם הקולקטיבי הגרמני. המדיניות הקונקרטית היא ביטוי לתפישת גרמניה את הפרגמאטיזם הרצוי למעצמה האירופית בעלת הכלכלה הגדולה ביותר באזור, המבקשת להבטיח מציאות גיאו-פוליטית שתשמר מעמדה זה.