אזרח פשוט, גם לך נמאס מהמשפטיזציה?

יאיר נוה הוא לא יואב גלנט. יואב הס וחבר מרעיו, אנרכיסטים לתיאבון, אלה שעתרו נגדו, אומנם סברו שהוא לא ראוי לשמש בתפקיד סגן הרמטכ"ל או ממלא-מקום הרמטכ"ל - אבל הפעם זה לא צלח בידם. עדנה ארבל וחבריה לכס המשפט פשוט הבינו שפסילה של יאיר נוה עלולה לקומם עליהם את רוב הציבור, שכן לרבים מאוד פשוט נמאס. ארגוני זכויות האדם, אלה שמתעטפים באצטלות מזויפות - ולמעשה מבקשים לקעקע את המדינה היהודית מבפנים - גורמים ללא-מעט אנשים הרגשת בחילה ורצון להקיא. לרוע המזל, גם בית המשפט העליון כבר אינו זוכה לאותה הדרת-כבוד שהייתה שמורה לו בשנים עברו. ההתיפייפות וההתהדרות בנוצות שהמחוקק לא העניק לו עושות את שלהן - ובכנסת מיליטנטית, לא פחות, ואולי יותר, מכמה קבוצות שמאל רדיקליות, הכל עוד יכול לקרות. גם הוצאה אל מחוץ לחוק של כמה מוסדות-מחקר-מטעם, הממומנים בידי גורמי-חוץ, וגם הצרה-רבתי של סמכויות הערכאה העליונה אם זאת לא תמשוך ידה מדיון בסוגיות לא-לה. קץ לעידן המשפטיזיה! צעדים ראשונים כבר נראים: כך, למשל, החליטה ועדת הכנסת על הקמת ועדות-חקירה לבחינת מקורות המימון של קבוצות-זבל, החוברות לגורמים אנטי-ציוניים, פורעי-חוק להכעיס, כמו זאת שביקשה להדיח מתפקידו את יאיר נוה; ובקרוב מאוד יתקבל חוק המבטל את החלטתו השגויה של הנשיא הקודם של בית המשפט העליון, שאסרה על יישובים קהילתיים לשמור על הומוגניות תושביהם. בכך, צריך לקוות, יבוא קץ לעידן המשפטיזיה, הנאורה-כביכול, של חיינו הציבוריים. לא היועץ המשפטי לממשלה ולא השופטים המחממים את כיסאותיהם בשיבתם כבית-דין גבוה לצדק צריכים לקבוע נורמות חברתיות. שאלות של טעם וריח הן מעניינו של הציבור כולו ביום הבחירות. לאחר מכן צריך הגוף הנבחר לקבוע מה הם הערכים המקובלים על רוב הציבור. לא השופטים שלא נבחרו לתפקידם על-פי איכויותיהם בתחום המוסר החברתי-הערכי, אלא בגלל הידע המשפטי שלהם, ולא היועץ המשפטי לממשלה, מי שזכה בתפקידו אך ורק בגלל כישוריו המשפטיים. הוא איננו פילוסוף חברתי והוא לא הוגה-דעות. לא הוא ולא חבריו במשרד המשפטים. יהודה וינשטיין, לדוגמה, איש משפט מעולה, אינו יכול להעמיד את שיקול-דעתו במקום זה של הממשלה הנבחרת. אם לא הייתה במעשיו של יואב גלנט עבירה פלילית, הוא היה צריך לזכות בייצוג הולם של פרקליטות המדינה, ואם מישהו שם הרגיש שאין הוא יכול לעשות זאת בגלל שמצפונו האישי לא יכול לעמוד בגודל המשימה, הוא היה צריך להתפטר מתפקידו. פשוט אי-אפשר להשלים עוד עם מחול השדים המשפטי-תקשורתי שהתרחש כאן בשבועות האחרונים; אם יואב גלנט היה צריך לפרוש מתפקידו בגלל שכמה איסטניסים-להחליא בתקשורת ובמשרד המשפטים, סברו שהסכסוך עם שכניו במושב עמיקם צריך למנוע ממנו מלשרת המדינה בתפקיד הבכיר בצה"ל, אז הגיעה השעה לעשות רוויזיה יסודית בכמה מערכות ציבוריות. הפירמידה השלטונית לא יכולה להעמיד בשפיץ שלה אנשים שלא נבחרו בבחירות כלליות. נבחרים החוצה! עם זאת, צריך לומר שגם מן המשחק המתועב הזה עומד לצאת מתוק: המיאוס שחש הציבור כלפי מערכות המשפט, על כל גרורותיהן, אומנם לא יוציא את האזרחים לרחוב, אבל הוא עומד לשים כמה וכמה מאלה שגרמו ליואב גלנט לפרוש למקומם הראוי; והמקום הראוי להם הוא לא במרכז הבמה ולא במקום שבו על נבחרי הציבור להכריע. יאיר נוה יכול, אפוא, לישון בשקט. מאומה לא יקרה לו. בין אם הורה על סיכול ממוקד של 'פצצות מתקתקות' ובין אם לאו, הוא פעל בשליחותה של מדינת ישראל - על אפם ועל חמתם של סוכני 'יש גבול' ושל שלוחיהם במערכות העיתונים; וגם אם הוא התבטא בזלזול-מה כלפי בית המשפט העליון, שום דבר לא קרה. חלק מן השופטים שם זכו ביושר במה שאומרים עליהם הרבה מאוד אזרחים.