"היידישפיל - תיאטרון היידיש בישראל, נוסד בשנת 1987 מתוך תחושת שליחות להחזיר ליידיש, שכמעט ונכחדה מהעולם, את חינה, עממיותה ותפארתה, ולמקדה כתרבות עשירה ומשמעותית המהווה אבן יסוד חשובה בתולדות העם היהודי", אומר מייסדה ומנהלה שמואל עצמון, שחקן ובמאי נודע בישראל (עליו בהמשך הרשימה). המשימה, שנראתה כבלתי אפשרית, באווירה של פעם, לא זכתה בתחילה להיענות אך מאחוריה עמדו אנשי ציבור, חברה, כלכלה, אמנים מן השורה הראשונה, משרד החינוך והתרבות ועיריית תל אביב-יפו, שבראשה עמד אז תומך נלהב של הרעיון,
שלמה להט (צ'יץ). גם יצחק ארצי ממנהיגי, הליברלים ואבא של... היה תומך נלהב ביידיש והוא שר גם בשפה הזאת ולפחות במה שנוגע לזֶמֶר בכלל היה לו לאיצ'ו ארצי, לטעמי, קול צלול ויפה יותר מאשר לבנו. במופע האחרון של היידישפיל ישב על-ידי בקהל אהרון ידלין, חתן פרס ישראל ומי שהיה שר החינוך, חבר קיבוץ חצרים יליד
הארץ, אחד ממנהיגיה האינטלקטואליים של מפא"י. לפי מחיאות הכפיים העזות של האיש בן ה-84, הוא כנראה לא התרשם מן החרם של ראשי מפלגתו נגד היידיש בשעתם.
שמואל עצמון וצוות שחקניו, בשל דבקותם במשימה, הצליחו לשמר ולהחיות נכס תרבותי והיסטורי והביאו לשנים של פעילות ענפה: קרוב למאה הפקות, הצגות ברחבי הארץ, כולל הופעות מיוחדות בבתים מוגנים לקהל שהתנועה קשה לו, הופעות בטלוויזיה, והכרה בינלאומית בעקבות השתתפותו הקבועה של יידישפיל בעשרות פסטיבלים בינלאומיים במקומות שונים בעולם
הרפרטואר של התיאטרון מגוון. הוא כולל את הקלאסיקה של שלום עליכם, אברהם גולדפאדן, שלום אש ויעקב גורדין, איציק מאנגער, יצחק בשביס-זינגר וש"י עגנון, וכן יצירות של אפרים קישון, יהושע סובול, יוסף בר-יוסף, מוטי אברבוך, אהרון מגד, סמי גרונימן ואחרים. כמו-כן מועלות הצגות מהרפרטואר העולמי של מחזאים כניל סיימון, אלכסנדר גאלין, אדמונד מוריס, הֶרב גארדנר ואחרים.
במאי 2009 התקיים יום היידיש בכנסת לציון 20 שנה לתיאטרון יידישפיל ו-150 שנה להולדתו של שלום עליכם והוקמה שדולה לקידום שפת היידיש ותרבותה במדינת ישראל לקראת המאה ה-21. ישנה אגודת ידידי התיאטרון בראשות חנה לויט, פעילה בתחומי חברה וחינוך, ומועצה ציבורית בראשות משה זנבר מי שהיה נגיד בנק ישראל. התיאטרון מקיים פעילויות שונות, חלקן כתרומה לקהילה, וחלקן כהמשך שימור שפת היידיש ותרבותה והעברתה לדורות הבאים: יידישפיל ושחקניו הבולטים זכו במהלך השנים בפרסים לאומיים ובינלאומיים. הקהל הקבוע של הידיישפיל הם אנשים מבוגרים דוברי השפה, אך גם צעירים וגם אלה שאינם מבינים את השפה, שכן ההצגות מלוות בתרגום סימולטני בכתוביות וכן באוזניות, גם לעברית וגם לרוסית.
סוד קסמה של היידיש, שפה שהצליחה במשך אלף שנה ויותר לכבוש לעצמה מקום כל כך חשוב, לא רק בתוך השפה העברית, אלא גם בשפות אחרות המדוברות היום, הוא בצבעוניות ובציוריות שבה. הדימויים הרבים, ההומור והביטויים העסיסיים שלעיתים קרובות אין להם אח ורע באף שפה אחרת ואינם ניתנים לתרגום . כאשר גדול השחקנים הקומיים ביידיש בעת החדשה משה ג'יגאן רצה לתאר מבול הוא אמר ככה: "עס רייגנט, עס גיסט, עס חלאפעט", כלומר תיאור שבו שמעת את קלחת הגשם שנופלת עליך (חלאפ חלאפ חלאפ..) או למשל איך אפשר לתרגם את האמירה: "ביסט קראנק געזונד צו זיין", שהתרגומה המדויק הוא "אתה חולה להיות בריא". אבל המשמעות היא משהו כמו - אין לך כוח להיות חזק.
או "זיי מיר נוך נישט געזונד מען פורט נוך נישט אוועק". הפרוש המילולי הוא: אל תהיה בריא, אנחנו עדיין לא נוסעים. אך הפרוש המעשי הוא כי כאשר נפרדים אומרים ביידיש "זיי געזונד אונד שטארק" - היה חזק.
ב-1993 אורגן ביוזמת שמואל עצמון "יום יידיש" בכנסת שבעקבותיו נחקק "החוק לשימור תרבות היידיש" והוקמה "הרשות הלאומית לתרבות היידיש". אבל אין ספק, כותב עצמון, כי המקום המרכזי בו יכולה היידיש לזהור במלוא תפארתה וגדולתה ולתקשר עם הקהל דרך הטקסטים השנונים, המצחיקים וקורעי הלב. "השירים הנפלאים שממיסים את הנשמה והדמויות האנושיות כל כך, לטוב ולרע - הוא במת התיאטרון. שם קם לתחייה עולם שלם, צבעוני, מלא בחוכמת חיים, עגום משהו אך גם משעשע, אותו עולם שנמוג בעשן המשרפות לפני 65 שנים", אומר עצמון.