נראה כי למרחץ הדמים שהתפתח בכיכר "השחרור" בקהיר בין תומכי הנשיא מובראק למתנגדיו יש קשר ישיר לפגיעה בכבודו של השליט המצרי הוותיק והקשיש.
מחמד חוסני מובארק, החולה במחלה קשה, נולד במצרים, גדל בה ושירת בצבא המצרי בתפקיד בכיר. עכשיו רוצים מתנגדיו ושונאיו לגרש אותו ממולדתו ולא לאפשר לו אפילו למות בה ולהיקבר בה בכבוד.
למרות הביקורת הקשה עליו אי-אפשר לקחת ממנו את תרומתו להיסטוריה המודרנית של מצרים ב-30 השנה האחרונות ולגרשו כפושע ובוגד לחו"ל. למובארק יש כבוד והוא לא ייתן יד ל"מזימה" הזו נגדו.
זו כנראה הסיבה העיקרית שמקורביו מבכירי מפלגת השלטון ארגנו את ההפגנות והעימותים של קבוצות מתומכיו עם אלפי המפגינים בככר "השחרור".
הנשיא מובארק המובס נלחם על מעמדו וכבודו כנשיא. הוא מנסה להשתמש בקלפים המעטים שעדיין נותרו לו כדי להישאר במצרים עד יום מותו מבלי שיתנכלו לו ולבני משפחתו. הוא "מושך זמן" בדיאלוג עם תנועות האופוזיציה, מנסה לנצל לטובתו את המחלוקות ביניהן וגם מנסה להעביר מסר מרתיע למפגינים נגדו כי יציאה לרחובות עלולה לעלות להם בחייהם אם ייתקלו בתומכיו.
מובארק איננו מוכן להיכנע לדרישה לעזוב את מצרים בעוד יריבו הפוליטי מחמד אל-בראדעי שחי עשרות שנים בחו"ל יהפוך למנהיג החדש של מצרים מבלי שתרם לה דבר.
האופוזיציה המצרית אינה מאשימה את מובארק בגניבה ושדידת אוצרות המדינה. האשמות בשחיתות מופנות לעבר עוזריו ויועציו. גם ההאשמות כי היה "סוכן אמריקני" אינן מדויקות, הברית שלו עם ארה"ב נבעה בעיקר מסיבות כלכליות והוא ניסה באופן קבוע ומתמיד לקדם את המשא-ומתן בין ישראל לפלשתינים ונחשב לתומך הראשי של אש"ף וההנהגה הפלשתינית בעולם הערבי.
מובארק הוא איש צבא עיקש שמוכן למות במולדתו מאשר להיות מגורש ממנה בבושת פנים. הוא יהיה מוכן להסתלק מן כס השלטון אך לא ממולדתו מצרים.
תומכיו של מובארק אומרים כי אם ימשיכו תנועות האופוזיציה לדרוש את סילוקו של מובארק מהמדינה עלול להיפתח מרחץ דמים שיימשך זמן רב ויפיל קורבנות רבים.
תומכי מובארק מנסים להשיג הסדר עם האופוזיציה שיאפשר העברה חלקה של השלטון לדור הצעיר האופן דמוקרטי שיאפשר גם עריכת בחירות. הם טוענים כי הממשל של אובמה בגד במובארק ו"תקע סכין בגבו" וכי הוא פועל כעת לאמץ לחיקו את מחמד אל-בראדעי.
האירועים בכיכר "השחרור" עלולים רק להוות דוגמית למה שעלול לקרות במצרים אם הנשיא מובארק יעזוב במפתיע את כס השלטון וישאיר את הוואקום השלטוני ריק.
האם טעה הנשיא מובארק בכך שאפשר לתומכיו לפתוח במעשי אלימות נגד האופוזיציה? מבחינתו לא הייתה לו שום ברירה אחרת. מחמד אל-בראדעי ותנועת "האחים המוסלמים" אינם מוכנים לנהל משא-ומתן עם ראש הממשלה החדש אחמד שפיק על העברה מסודרת של השלטון ודורשים את ראשו של מובארכ כתנאי מוקדם לכל פתיחת משא-ומתן.
אירועי האלימות בכיכר "השחרור" בקהיר מעוררים תגובות בכל העולם ומובארק מקווה שארצות הברית ומדינות אירופה יפעילו לחץ על אל-בראדעי לאפשר לצדדים להגיע ל"מוצא של כבוד" מהמשבר.
ישנם פרשנים ערבים שגורסים כי מובארק טעה בכך שהוביל את האירועים לכיוון האלים וכי בכך "תקע את המסמר האחרון בארון הקבורה שלו". לדבריהם מדובר בבומרנג, ההמונים המצרים זועמים ורצונם לנקום במובארק ולהענישו רק הולך וגובר.
ההתנגשויות האלימות בין תומכיו ומתנגדיו של מובארק העכירו את אופייה ההמוני של האינתיפאדה העממית במצרים שהתנהלה בימיה הראשונים כאינתיפאדה ב"דרכים של שלום". משטר מובארק מכחיש כל קשר להתקפות האלימות של "בעלי הזרוע" (בלט'גיה-בערבית) על המפגינים אולם נראה כי יש להן אופי מאורגן ויזום.
מובארק נוהג בשיטת ה"המקל והגזר", בצד ההתקפות האלימות של תומכיו על המפגינים מודיע אחמד שפיק, ראש הממשלה החדש כי הוא מוכן לפתוח מייד בדיאלוג מיידי עם המפגינים בכיכר "השחרור".
נראה כי מתנגדיו של מובארק יגבירו בימים הקרובים את התהלוכות ההמוניות וההפגנות כדי להפעיל לחץ על הנשיא מובארכ להיכנע.