ייתכן שמגזימים בקרדיט שנותנים לפייסבוק ולטוויטר על ניסיונות ההפיכה בעולם הערבי. אחרי הכל, בסופו של דבר בלי שהציבור ירד לרחוב ויפגין באופן הכי לא ווירטואלי שאפשר, לא היה מתרחש שום שינוי. אך בכל זאת, אי-אפשר היה ליצור את השינוי התודעתי, לגבש את הפעילים ולהצית את הניצוץ הראשוני ללא האמצעים החברתיים הללו.
עד לפני שלוש שנים איש לא היה מעלה בדעתו שאדם ממוצא אפרו-אמריקני יוכל להיבחר לנשיא ארה"ב. אך התודעה הזו שונתה באופן דרמטי ובמהירות. הכלי שבו נעשה השינוי הזה הוא הרשת החברתית, שהייתה אז עדיין בחיתוליה וכללה בעיקר את פייסבוק ויו-טיוב. מאז הכלים המופעלים ברשתות החברתיות הלכו והשתכללו.
ברק אובמה הוא לפיכך המהפכן הראשון שעלה לשלטון באמצעות הרשתות החברתיות והאינטרנט. יכול להיות שחלפה מחשבה במוחו, שאם הוא היה יכול לעשות זאת עבור עצמו, הוא יוכל באותו אופן להשפיע גם על משטרים במדינות זרות? טוב, לא בטוח שיש הרבה אנשים שעשו לייק לאובמה במצריים, אך לא מדובר בהשפעה גלויה.
עדיין לא ברור באיזו מידה גורמי ביון מחוץ למצרים, אמריקנים למשל, היו מעורבים ביזום ההפיכה במצרים, אך חשוב שנבין, שבניגוד לעבר כאשר השפעה על מערכת פוליטית במדינה כמו מצרים דרשה שליחה של סוכנים מיומנים שסיכנו את חייהם, היום בזכות הרשתות בחברתיות ניתן לעשות זאת בקלות, ללא סיכון חיים, ולמעשה בלי להגיע בכלל למדינה שבה מעוניינים לפעול.
הניסיון להשפיע על דעת הקהל במדינות זרות הוא לא חדש. זה מה שעושות בכל יום רשתות שידור גלובליות כמו CNN BBC, ובמיוחד אל-ג'זירה. לשם כך הן קמו. רשתות אלה כבר רשמו לזכותן הצלחות לא מבוטלות, והן עדיין ממשיכות לפעול ולהשפיע כל אחת לפי הנטיות הפוליטיות והדעות הקדומות שלה. אך הציבור מתחיל להתחסן מפני ההשפעות האלה, משום שההטיה הפוליטית של הרשתות ידועה, לא כל שכן ההטיה הפוליטית של העיתונאים וכותבי המאמרים. לא שגופים אלה יאבדו את השפעתם לחלוטין. בכלל לא. אך היכולת שלהם הולכת ונהיית מוגבלת. ההשפעה שלהם עשויה להשיג תוצאות בעת שמתקיימות בחירות חופשיות, אך כדי להניע תהליך כמו מהפכה דרוש יותר מזה.
זה לא מהיום שהאינטרנט והרשתות החברתיות ובעיקר יו-טיוב, טוויטר ופייסבוק הם זירות מאבק חשובות בתחום ההסברה. זה לא מפתיע שמשרדי פרסום כבר עושים שימוש נרחב במדיה החברתית. זה לא חידוש שגם בקמפיינים פוליטיים כבר עשו בה שימוש, לרבות בישראל. ברור מאליו שגופי הסברה של מדינות גם עושים בהם שימוש, ואולי אפילו שירותי ביון זרים. אך האם הם מגבילים את השימוש בכלים הללו רק לשימוש קונבנציונלי? שתילת טוקבקים על-ידי מגיבים בתשלום היא סוד גלוי.
לאחרונה קיבלנו הדגמה חיה בתוכנית "צינור לילה" של ערוץ 10 כיצד ניתן לזייף מספר צפיות של סרטון ביו-טיוב. אך זה רק קצה הקרחון. יש דרכי פעולה אפשריות בכלים האלה אף מעבר לכך, שעד היום לא היינו מודעים ליכולת ההרסנית שלהם.
כל מי שמבין מעט כיצד הרשתות החברתיות פועלות, יודע שאין בעיה לפברק דמויות ואפשר לגנוב זהויות. מי שלא מאמין שיבדוק כמה
בר רפאלי יש באינטרנט ושינסה לאתר מי מהן האמיתית (אם בכלל). באמצעים מעט יותר מקצועיים, אך די שכיחים, אפשר אפילו להשתלט על חשבונות פייסבוק אמיתיים של אנשים אמיתיים. כמו בסרט "פלישת חוטפי הגופות" יש רק מעט שניתן לעשות כדי לדעת מי מה"חברים" שלכם הוא אמיתי, ומי הוא שיבוט שמופעל על-ידי גורמים אינטרסנטיים.
מה תאמרו, אם פתאום הרבה מה"חברים" שלכם שהייתה לכם שפה משותפת אתם פתאום "ישנו" את דעתם וידגלו במשהו שונה לגמרי? מה יקרה, אם אחד ה"חברים" שלכם, שהיה עד כה מקור למידע מהימן ובדוק בלבד, יספר לכם פתאום על חוויה "אישית" מזעזעת נוגעת ללב, שתערער את תפיסת עולמכם? אלה רק מקצת מהכלים היותר פרימיטיביים העומדים לרשות העושים שימוש לרעה ברשתות החברתיות.
אפשר להשפיע גם ללא הפעולות הלכאורה שקופות הללו. שיטות עקיפות כמו הנחלת שפת דיבור, או אופן התייחסות לאישים שונים שלכאורה אינם נושאי הפוסט משפיעים לפעמים יותר. תוך שימוש בכלים של הרשתות החברתיות, כל פסיכולוג חברתי מיומן יודע כיצד לשחק ברגשות ההמונים - לזרוע פחד, התמרמרות, כעס, קנאה, תסכול, תחושת קיפוח וכו'. בידיים הלא נכונות זה הוא כלי רב עוצמה. כל זמן שהכלים האלה מופעלים על-ידי גופים מסחריים, ניחא, אך אם ישלבו אותם עם יכולות פסיכולוגיות שנעשה בהם שימוש בחדרי חקירות של שירותי ביון הם עלולים להיות קטלניים.
למעשה, לא צריך הרבה משאבים כדי להשתמש בכלים הללו. כל קבוצה של האקרים שמוכנה להקדיש לכך זמן יכולה להניע תהליך של מהפיכה במדינה קטנה. על אחת כמה וכמה כאשר מאחורי ההאקרים הללו גם עומד מימון. גורמים זרים, ובהם גורמים עוינים במפורש, שמעוניינים בשינוי התודעה בישראל מזרימים מיליונים לקרן החדשה לישראל, מה הבעיה להקדיש כספים גם לפעילות ברשתות חברתיות?
לאור זאת, מעוררת חלחלה המחשבה כי ההתבטאות הבוטה של הפובליציסט תום פרידמן במאמרו בניו-יורק טיימס, באופן שחורג אפילו מהלשון משולחת הרסן הרגילה שלו בכל הנוגע לישראל, שבנימין נתניהו יהיה המובארק הבא אם לא יסכים לתנאי השלום שמציבים לו, היא לא סתם התנבאות בעלמא, אלה איום ישיר 'מפי הסוס'. הלוא תום פרידמן משחק גולף עם ברק אובמה.
המדינות שמפחדות באופן מיוחד מ
חופש הביטוי כבר זיהו את האיום הזה, ופועלות נגדו בגלוי. כרגיל, המשטרים ששיטות כאלה אינם משפיעות עליהם הם דווקא המשטרים המדכאים ביותר, דוגמת סין, אירן, סוריה המרשים לעצמם לחסום אתרי אינטרנט, או מסננות מהם מידע.
אך גם מדינות דמוקרטיות ובמיוחד כאלה שנאבקות על קיומן צריכות לנקוט אמצעים חוקיים נגד שימוש לרעה ברשת החברתית, ואפילו אם האפשרות שינוצלו נגד המדינה הם מופרזים והסכנה היחידה היא שימוש לרעה בידי גורמים מסחריים.
ההתקדמות המואצת של הטכנולוגיה מציבה אתגרים רבים בפני המחוקקים. לקח למחוקקים הרבה זמן לפני שהבינו שדואר זבל הוא בעיה, ורק כשרוב תעבורת הדואר האלקטרוני הפכה לדואר זבל הם החלו לחוקק חוקים נגד התופעה. אסור לחכות עם החוקים נגד שימוש לרעה במדיה חברתית עד שהשימוש לרעה ישיג תוצאות.
יש צורך בחקיקה שתקבע כללים ברורים שסטייה מהם תהיה עבירה. יש לאסור בחוק מתן תשלום עבור כתיבת טוקבקים ומסרים ברשתות חברתיות, או לחייב כל מי שרושם אותם לציין בכותרת שמדובר בפרסומת. יש לאסור בחוק הפצה המונית של מסרים ושימוש המוני בדמויות ברשתות חברתיות. כללים הגיוניים, שלא יפגעו בחופש הביטוי, אך ימנעו ניצול של החופש הזה לרעה שלא
בתום לב.