המדינה נתונה במשברים חיצוניים ופנימיים. משברים ביחסי חוץ, ביחסי עבודה, ביחסים בתוך הממשלה ובקואליציה ,ובניתוק המשא-ומתן עם הפלשתינים. מציאות של משברים משולבים ומתמשכים עלולים להוביל לבחירות חדשות המעלות מספר שאלות.
האם הפוליטיקאים שנפלטו מהכנסת מתעתדים לחזור לכנסת?,
אהוד אולמרט,
עמרם מצנע,
חיים רמון, אברום בורג,
אריה דרעי,
אופיר פינס,
זהבה גלאון.
האם פוליטיקאים חדשים כמו,
דן חלוץ,
יאיר לפיד, גליה ששון, אלדד יניב,
יעקב פרי,
אוריאל רייכמן, מתכוונים לחדור לכנסת?. כולם ביחד וכל אחד לחוד מהוותיקים ומהחדשים יחזרו על כל הסיסמאות, ההבטחות, התוכניות והאשליות הישנות בעטיפות חדשות, מָסְכוֹת משוחזרות ותפאורות נוצצות.
הכל יבטיחו פוליטיקה נקיה, ערכים, עקרונות, חזונות והשקפות עולם. הכל יציעו רפורמות, רעיונות והבטחות עתידיות לתוצאות. הכל ימחזרו תוכניות שלום וביטחון, כלכלה ורווחה, צדק ושוויון. הכל ישמיעו נאומי חזון נלהבים לקראת שחר של יום חדש. הכל יאשימו את קודמיהם בהרס הכלכלה, בשחיתות ובאובדן דרך.
ואנחנו האזרחים נמשיך לריב ולהתקוטט בינינו, כביכול בשם האידיאולוגיות מימין ומשמאל שהפכו לחול וחול של מריבות האתמול. אנחנו נמשיך להיות מכוּרים ומשועבדים לגלגל הניצחי של תקוות ואכזבות מכל ההבטחות לישוּעוֹת שהפכו תמיד לאשליות.
מול הסכנה של איומי החזית המוסלמית הקיצונית, דרושה יציבות שלטונית של אחדות פנימית, עוצמה צבאית ותבונה מדינית, ולא מריבה מפלגתית הרסנית שיגרתית הקרויה בחירות.
המדינה זקוקה לריפוי מונע, החברה זקוקה לריפוי בעיסוק, המפלגות כולן זקוקות לריפוי בהֶלם כדי למנוע תוצאות של חֶלֵם.