תומאס פרידמן מכה שוב ועיתונאים מסוימים נאחזים בו כטובע בקרש. לצערם, גם פרידמן וגם עדת חסידיו יטבעו בים המציאות. המציאות, חברות וחברים, היא המפריכה חזור והפרך את הרומנטיקה המדינית של פרידמן וחבריו, כמו גם את המדיניות הליברלית של אובמה וממשלו ביחס למזרח התיכון. פרידמן מצטט בראשית מאמרו קצין בכיר בדימוס, ונותן את הרושם שניתוח המציאות שלו נסמך בין השאר על שיחותיו עם אותו קצין. ובכן, שוחחתי עם אותו קצין בכיר עלום, וכפי שחשבתי, לא מיניה ולא מקצתיה. חשוב להביא את דברי הקצין הזה, משום שפרידמן כבר מזמן לא נחשב בקרב חלק מהתקשורת הישראלית כעוד פרשן (שפעמים רבות לא ממש מבין את המצב), אלא כאייקון בר-סמכא שאין לערער על קביעותיו האלמותיות. חבל, משום שמזה זמן רב מאוד, פרידמן מסב נזק כבד לישראל וטוריו מסייעים בעקיפין למדורת הדה-לגיטימציה שלה. הנה תמצית דבריו של אותו קצין:

• "הבעיה איננה הציטוט הסלקטיבי וההוצאה מההקשר של דבריי, אלא מה האיש חושב. שוחחנו שעות. הוא בא עם עמדה. ומה שהוא כותב זאת העמדה הזאת. זה לא שהוא מקשיב ואומר 'המממ... אולי באמת כדאי לחשוב על כך שוב'. זה לא האיש. הוא רק אוסף ציטטות שנראות לו נחמדות כדי לעטר בהם את הדברים שממילא יכתוב".
  "אין קשר בין מה שהוא ציטט מפי לטענתו כאילו הסכם השלום בסכנה. אומנם הוא לא מביא זאת כציטוט אלא כדעתו, אבל אתה מקבל את הרושם כאילו זה המשך הציטוט. אני אמרתי שמה שחשבנו בעבר זה לא רלוונטי. כי אם בעבר חשבנו שמשטרים אוטוקרטיים יכולים להתגבר בקלות על תסיסה עממית מלמטה, היום רואים שמאזן הכוחות השתנה ומהפכות יכולות לקרות גם כך".
  "אחד המוטיבים בשיחה איתו היו שבאימוץ כיוון החשיבה של פרידמן וחבריו, הם הופכים לשופרות של גורמים קיצוניים. מתוך תמימות. הם רוצים בטובתה של ישראל, אבל בפועל משרתים אינטרסים קיצוניים. למעשה, הם נשבו בכיוון חשיבה כזה, וזו בדיוק הבעיה. לא משנה מה יקרה בעולם - תמיד המסקנה של פרידמן וחבריו תהיה שישראל צריכה לוותר".

אני מעיר שמדובר באמונה פוליטית שהמאפיינים שלה דתיים. הוא מסכים ומוסיף:

• "יש פה כמה עיקרי אמונה (מצד הפרידמנים):
  (1) תמיד הזמן לוותר;
  (2) יש פה רק צד אחד - אנחנו - שתוקע את העניינים ומונע השגת הסכם ולכן אנחנו צריכים לוותר;
  (3) הזמן משחק לרעתנו;
  (4) אנחנו עומדים להיות מדינת אפרטהייד".
  "עניין האפרטהייד הוא שטות אדירה. ההינתקות הפוליטית בינינו לפלשתינים התבצעה מזמן - קוראים לה אוסלו. מעזה כבר יצאנו. אנחנו גם לא נמצאים בשכם. יש לפלשתינים פרלמנט משלהם, שליטה על גורלם הפוליטי, על התקציבים, כוחות הביטחון, החינוך, העיתונות ועוד. למעט דבר אחד: אנחנו שולטים בתנועות מסוימות שלהם מסיבה ביטחונית מובהקת. זה כל מה שיש!"

שאלתי, אם הוא מאמין שאפשר לשנות דעתו של פרידמן:

• "שום דבר לא יכול לשנות את דעתו. הוא לא חידש דבר כבר מאתיים שנה; יתרה מזו: הוא נהיה קיצוני יותר עם הזמן. המשקפיים שהוא חובש רואות את ישראל אחראית (כמעט) לכל הצרות שבעולם. הוא סבור שאנחנו צריכים לתת לפלשתינים כל מה שהם רוצים כדי להציל את עצמנו מעצמנו".
  "עיקר השיחה עם פרידמן נסב סביב דרישת ישראל להכיר בה כביתו הלאומי של העם היהודי. פרידמן מציע לנו לוותר על דרישות הביטחון ועל ההכרה בנו כמדינה יהודית".

ואז מי יגן עלינו, אני שואל, פרידמן? "הוא מוכן לשלוח כוחות אמריקנים". כן, ונסמוך עליהם כפי שמובארק סמך עליהם. הוא צוחק, ומביא דוגמה מדהימה ל"אבחנות" של פרידמן: "הוא כתב שאנחנו מפעילים מול הפלשתינים את "כללי חמה", ממש כמו אסאד האב שרצח בשעתו 20 אלף סורים שהתקוממו נגדו... זה האיש". כדאי שנבין זאת.