במקומותינו כאשר מציעים לח"כ, או לשר, או לאיש עסקים פוליטי, שאפתן כמו פוליטיקאי, תפקיד יוקרתי כמו שגריר ישראל באו"מ, הסיכוי שלא יתנפל בשמחה על ההזדמנות שואף לאפס.
להיות שגריר ישראל באו"מ הוא אחד התפקידים הכי מאתגרים, מרשימים, מקדמים ויוקרתיים בעולם המשרות הישראליות. לעבוד באו"מ פירושו לקבל חשיפה ענקית במדיה העולמית והישראלית, פירושו להכיר את גדולי העולם וליצור קשרים אישיים בינלאומים ליום יבוא בו ירצה הנציג "לעשות לביתו" בעתיד.
זה באמת ג'וב ענק, יפה ומכובד בכול המובנים. אם הנציג מצליח בעבודה הקשה הזו מובטחת לו הערכה מכל הכיוונים, תחושת שליחות אמיתית וגם חיים מעניינים מאין כמוהם בניו-יורק, העיר המדליקה ביותר בעולם.
השגריר הראשון היה
אבא אבן, איש תרבות ממוצא בריטי, דיפלומט מקצועי משכיל וסמכותי, אחריו כהנו בתפקיד 15 שגרירים במהלך ששים שנה, כמעט כולם נחשבו למבריקים והצליחו בתפקיד. בין הבולטים, ביבי נתניהו שעשה תפקיד מוצלח כנציג המדינה העברית (1984-1988), הרשים את עמיתיו ואת הקהל האמריקני והיהודי אמריקני. התפקיד היפה שעשה פתח לנתניהו את הקריירה הפוליטית ובתפקיד שגריר ישראל באו"מ הכיר את כל היהודים החשובים באמריקה, שעזרו לו בהמשך גם לעשות לביתו וגם למפלגתו.
המשרה הוצעה לאחרונה ל
גלעד ארדן השר לאיכות הסביבה, צעיר איש ליכוד שניחן ככל הנראה בכול הנתונים להם זקוק שגריר ישראל באו"מ. הוא נאה, רהוט, יודע שפות, משכיל, בעל ניסיון בפוליטיקה ובעל טוהר מידות ויושרה. הוא יכול היה לחיות מעכשיו ובמשך ארבע שנים במרכז העולם, עם משכורת נהדרת חיים טובים ותפקיד חשוב ומיוחד, המעניק זכויות לבעליו כנציג ישראל והעם היהודי.
להפתעתי גלעד ארדן סירב, ומכאן עלי להסיק מסקנות, שיש בין 120 חברי הכנסת ו-36 השרים בממשלה הענקית ורבת הסגנים, לפחות איש אחד, אחר, שלא משתמש במעמדו כשר לקידום למקומות אחרים (כרגע) .לא רוצה לעשות כרגע שום תפקיד אחר מלבד התפקיד החשוב שהוא עושה, בהצלחה. ארדן הוא איש בעל עקרונות, תוכניות ורפורמות לטובת העתיד האקולוגי של ישראל, חינוך הציבור לשמירת הסביבה מזה ומאבק בחבריו השרים על קידום הנושא, מזה.
לא זכורים לי מקרים רבים בפוליטיקה של השנים האחרונות בהם שר מצליח נאחז בקרנות המזבח לשמור על "תפקיד שולי וזוטר" כמו שר התחבורה, שר לאיכות הסביבה, שר התיירות ועוד כמה תפקידים שאף אחד לא זוכר. כולם, כולל כולם השתמשו בתפקידי שרים שנראו להם כתפקיד סוג ב, כקרש קפיצה לתפקיד "נעלה" יותר. כולם רצו ורוצים להיות שר הביטחון, שר האוצר, שר המשפטים שר החוץ ומינימום מ"מ רה"מ. לפעמים שר חינוך או שר התמ"ת בגלל סיבות נכונות ונכונות פחות. כל השאר "נאלצו" לכהן בתפקידי השרים "סוג ב." בין השאר, כך נראית התחבורה שלנו בשל רשימת השרים הארוכה בה כל אחד מהשרים כיהן בקדנציה של פחות משנתיים ואף אחד מהם לא טרח לדאוג לתחבורה במדינת ישראל. יש דוגמאות מסוג זה לאין סוף.
אני חשה חובה לפנות בזה לשר גלעד ארדן ולברכו כאחד המצוינים בפוליטיקה הישראלית! גלעד ארדן, בן 41, נשוי ואב לשלושה, יליד אשקלון, בוגר ישיבה תיכונית שיצא מהצבא בדרגת סרן, בוגר משפטים מאוניברסיטת בר-אילן ובעל תואר שני במדעי המדינה, שהגיש מאז היותו ח"כ של הליכוד 23 הצעות חוק ונחשב לח"כ החרוץ ביותר בתחום זה. את החלטתו להישאר בתפקידו כשר לאיכות הסביבה ולא לצאת לגלות ניו-יורק כשגרירי ישראל באומ, נימק אלדן ברצונו לסיים את הרפורמות שישפרו את איכות האוויר בישראל, את מיחזור הפסולת, את הקמת הפארקים לכל אורך מדינה ישראל ושאר התוכניות שהציב לעצמו. הוא הלוחם לצדק הסביבתי שנוכל להיות בטוחים שלעולם לא יגנוב שטח ציבורי כדי שמכוניתו תוכל לעבור בה, לא יתהדר בדירת-מתעשר-חדש, באחד המגדלים הנבנים מסביב ולא יסתדר לנסוע לחו"ל עם כל משפחות "על חשבון הברון".
גלעד ארדן הוא כרגע האיש שמחזיר לנו את האמון בנבחרי הציבור, אמון שאבד לנו בתוך ים הפסולת שבו כמעט טבענו כולנו.
