בין שני הפירושים אני מבקש לצרף את קוראיי למסע בעקבות סיפור נר התמיד בבית הכנסת בפרנקפורט. סיפור שאפשר לראותו כתואם יותר את הטקסט בפרשה, העולה מהפירוש המתחייב על-פי טעמי המקרא וגם בהחלט יכול להשתלב עם הפירוש השכיח.
בליל הבדולח, בשנת 1938, הרסו הנאצים את בית הכנסת בפרנקפורט אמין שבגרמניה. לאחר ההרס
נשאר דולק נר התמיד. רבים ראו באור ששרד בלב גיא ההריגה סמל לתקווה. לפני שבוע ביקר בארץ הרב ג'ונתן וויטנברג, נכדו של מי שהיה הרב של בית הכנסת באותם ימים.
ג'ונתן וויטנברג, כיום רב בבית הכנסת הממוקם בפינצ'לי, לונדון. הוא אחד מעמודי התווך של ההנהגה של הקהילה היהודית בלונדון. הוא נטל על עצמו מחויבות להדליק בלבבות את אור נר התמיד מבית הכנסת בפרנקפורט. הרב ג'ונתן וויטנברג שותף לראיה שנר התמיד ששרד בבית הכנסת של סבו בפרנקפורט באותם ימים אפלים - ימים בהם כבו כל האורות, ימים של איבוד צלם אדם - זה נר המסמל תקווה. התקווה בעיניו של הרב ג'ונתן וויטנברג היא מהות היהדות, היא המהות של כל הדתות באשר הן. לתקווה הזאת יש משמעות מיוחדת בימים אלו של חיים בצל של אי-בהירות, של חשש מהאימה ומהתפרצות של שנאה חסרת-מעצורים.
הרב ג'ונתן וויטנברג, החדור באותה רוח של תקווה, הוא ידיד יקר של פורום משפחות שכולות, יהודיות ופלשתיניות, הפועל למען שלום ופיוס. בביקור שערך בארץ הוא נפגש בבית ג'אללה עם מספר גדול של הורים שכולים, פלשתינים ויהודים, בפניהם פרס את משנתו בדבר נר התמיד. וזאת בהמשך למסע שערך ברחבי אירופה לציון מאה שנה לבית הכנסת בפרנקפורט. הוא יצא עם נר התמיד מבית הכנסת בפרנקפורט לבית הכנסת בו הוא משמש רב בלונדון. במסעו באירופה הוא נפגש עם קהילות יהודיות, נוצריות ומוסלמיות מתוך מטרה אחת לעורר שיח תרבותי ורב-דתי שכולו מואר בנר התמיד באור של שלום, שלדעתו, הוא המהות של כל דת.
עם נר התמיד, שלמרבה הצער כבה במלחמות אין קץ בינינו ובין הפלשתינים, ביקש הרב ג'ונתן וויטנברג להאיר במפגש מרגש עם הורים שכולים, שהחליטו לשלב ידיים כדי שלא יתווספו עוד הורים למשפחות השכול. הורים שהיו בעבר משני עברי המתרס וילדיהם קיפחו בעבר את חייהם משני עברי המתרס מבקשים למצוא מסילות לעתיד - להיות יחד בצד אחד של המתרס לאורו של נר התמיד.
אפשר להתייחס למסעותיו של הרב ג'ונתן וויטנברג בחיוך סלחני כאל אדם, שחי בספרות שמיימית של רב-שיח בין דתות, בין תרבויות ובין עמים ומתעלם מכל מה שמתרחש במציאות. אני מתעקש להעדיף את פועלו, כמי שמיישם את הצו בפרשה שלנו [בשמות כ"ז, 21-20] - "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׁרָאֵל... לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד... חֻקַּת עוֹלָם לְדוֹרוֹת..." גם אם הנר כבה בגיא הריגה של מלחמות בין עמים. גם אם הוא כבה בחייהם של יתומים ואלמנות משני עברי המתרס - יהודים ופלשתינים - חייבים להעלות בו תמיד אור מחדש כדי לבטא את נוכחותנו ואת התייצבותנו כשותפים לבריאת הטוב וזאת ברוח המדרש "במדבר רבה", פרשה ט"ו, משמעות הדלקת הנר מבטאת את הקיום האנושי ואת חתירתו לחיים של שלום בין כל ברואי בצלם.