מהפכת הרעבים במצרים היא אירוע מבורך למרות הבהלה שאחזה בפרשנים ובפוליטיקאים הפחדנים שלנו. זעזוע מפתיע מבדיל בין אנשים שקולים ומנוסים היכולים להפיק תועלת לעמם ממשברים לבין אופורטוניסטים שהאדמה רועדת מתחת לרגליהם.
הגיע הזמן לפזר חלק מהערפל של עשרות שנות שקרים בתקשורת, אשר נועדו לקדם אינטרסים שלעולם לא יושגו. האם מצרים תלחם בעתיד הנראה לעיין בישראל? מה יהיו יחסי מצרים ואמריקה? האם יהיה ניתן "לנהל" את מצרים? מה השלכות המשבר סביבנו, ואצלנו? בתום קריאת המאמר תוכלו להשיב בעצמכם טוב יותר מפרשנים מלומדים.
למען הצעירים שנולדו בעידן השלום הקר ראוי לספר כי מצרים הייתה בעבר גרורה סובייטית ונתמכה במלחמותיה נגד ישראל על-ידי בריה"מ. כשלונה במלחמת ששת הימים הוביל להידוק היחסים בין ישראל לארה"ב. אולם מעצמה זו לא הסתפקה ביחסיה הטובים עם ישראל, ושאפה לקדם את חדירתה לעולם הערבי. מהלך בעייתי זה חייב את האמריקנים לשחק בשח-מט בכלים השחורים והלבנים גם יחד. כלומר להתגבר על ניגודי האינטרסים בעזרת דיפלומטיה חשאית.
במדינות ערביות פרו מערביות כגון ירדן האמריקנים הופיעו כמתווכים בין ערבים לישראל. אולם במצרים של עבד-אל נאצר לא היה ניתן לבצע מהלכים משמעותיים כאלו. לפיכך הופעל גנרל מצרי שהיה מרגל אמריקני, אנוור אל-סאדאת. זה הרעיל את נאצר וירש את מקומו בראשות מצרים. אח"כ קיבל סיוע כספי אמריקני נדיב בעיצומה של מלחמת ההתשה שניהל נגד ישראל. סיוע שניתן למצרים למרות היותה אויבת ישראל וגרורה סובייטית!.
האמריקנים ניהלו מהלכים דיפלומטיים בין ישראל למצרים אשר הובילו להפסקת אש הודות להתיידדותם עם המצרים וסאדאת. ההסכם הופר לרעת ישראל, והפרתו בצורה של פריסת מערכי טילים נ"מ מעבר לתעלה, היה הבסיס עליו התאפשרה מלחמת יום כיפור! סאדאת יצא למלחמת יום כיפור לאחר שלכאורה גירש את אלפי היועצים הרוסיים שהיו חיוניים להפעלת צבאו, אולם ידע בפועל כי בתום המלחמה האמריקנים לא יזנחו אותו, והוא יצליח להגיש להם את החשבון עבור "ידידותו".
לאחר מלחמת יום כיפור הפכה מצרים ל"גרורה" אמריקנית ומאז צבאה חמוש בנשק "מערבי" אמריקני. הסכמי הפרדת הכוחות בינה לבין ישראל, וגם בין סוריה לישראל נעשו בתיווך אמריקני. בהמשך גם כל הסכמי השלום שחתמה ישראל, או המגעים הרציניים בניסיונות להשכין שלום נעשו על-ידי ארה"ב. הסכם השלום עם מצרים הפך את ארה"ב למעצמה היחידה שיכולה לתת לערבים סיוע כלכלי, ולהחזיר שטחים מידי ישראל. כך התבצר מעמדה.
כמובן שחתימת הסכם השלום בין מצרים וישראל שללו למעשה ממצרים את האפשרות לנהל מלחמה רצינית נגד ישראל, בהיותה נסמכת על נשק וסיוע אמריקני. ארה"ב היא זו שהצילה את מצרים ממלוא המכה הישראלית שהייתה יכולה להיות מונחתת עליה אילו לא לחצה על ישראל להפסיק את הלחימה. לעומתה סוריה נסמכה על בריה"מ, ולכן הופצצה והוחרבה באופן נרחב. הדברים מתייחסים לגשרים, תחנות כוח, מפעלים, בסיסי צבא, ואפילו בניין המטכ"ל הסורי על יושביו.
מרגע שהפכה מצרים לגרורה אמריקנית היא סמוכה על שולחנה ומקבלת סיוע שנתי של כ-2 מיליארד דולר לשנה. לפיכך קניית השלום המצרי עלתה כ-50 מיליארד דולר נומינאליים בלי לחשב את עלות "השלום" בצד הישראלי. בשנים הראשונות עמד "השלום" במבחנים קשים. מצרים בודדה בעולם הערבי.
גודלה העצום איפשר לה לעמוד מנגד כאשר ישראל הפציצה את הכור העירקי, ומצרים ציפתה לקבלת מחצית סיני. מצרים התעלמה ממלחמת לבנון הראשונה בה מחקה ישראל את שליטת מחבלי אש"פ בלבנון והכתה גם את צבא סוריה שוב. מצרים כוללת בתוכה אוכלוסיה סונית בעלת מאפיינים דתיים קיצוניים אשר מעולם לא הפנימו את השלום עם ישראל.
למעשה היה אמור סאדאת להיות האיש שימכור לעמו את השלום. אולם אדם זה שהיה בצעירותו סוכן נאצי נגד הבריטים מעולם לא התכוון באמת לחנך את עמו לשלום. הוא ביקש מחכמי הדת באוניברסיטת אל-אזער "רישיון" לשלום זמני עם ישראל ל-10 שנים, וקיבל 5. הוא רמז על האסטרטגיה שלו בראיון לכבת הטלוויזיה האמריקנית ברברה וולטרס; "הביצים הקשות המצריות טובות יותר, כיוון שהישראלים מבשלים אותן 3 דקות, והמצרים 5 דקות". הוא התכוון בכך לאמור כי התהליכים במצרים ממושכים ועמוקים יותר, ולכן עמה יתעורר מאשליית השלום בעתיד, בעוד ישראל תשקע בחלום השלום.
סאדאת הוא זה ששקע בחלום השלום. המוחבראת שלו עסקו בצייד קיצונים דתיים המתנגדים למדיניותו בריפיון יחסי. למרות אזהרה מפורשת מהמודיעין הישראלי הוא התייצב על בימת המצעד הצבאי ביום השנה למלחמת יום כיפור בשלל דרגותיו. חיילים מתנקשים מצבא מצרים בראשות חאלד אל-איסטנבולי הסתערו על הבימה תוך השלכת רימונים וירי אוטומטי. מצלמות הטלוויזיה מהעולם כולו שידרו את תמונות אנשי הביטחון נפוצים לכל עבר ומחפשים מחסה עם אקדחיהם כאשר הבימה הפכה לעיסה של דם כיסאות ומדליות. במשך כ-30 דקות לא היה ברור מי המתנקשים ומי המאבטחים. חוסני מובארק חולץ והוברח במסוק מהמקום.
מובארק הפך לשליט מצרים והטיל על המוחבראת לפצח את מחתרות האחים המוסלמים וקיצוני הדת במצרים. כרגיל הדבר לא נעשה עד הסוף. בארץ בה אחיזת האסלם כה הדוקה גם מובארק נאלץ להראות עצמו בכל יום שישי בטלוויזיה כשהוא מתפלל במסגד. בתמונות המפורסמות של משפט המתנקשים נראה ד"ר צעיר דובר אנגלית צועק מעבר לסורגי הפלדה את דברם של הנאשמים. הד"ר לרפואה בן למשפחת חכמי דת מאל-אזער הוא היימן אל-זואהיירי סגנו של עוסמה בין-לאדן. יש אומרים כי הוא המנהיג האמיתי של אל-קאעידה. את קריירת הטרור שלו החל שנים אחדות לאחר המשפט.
מובארק הפנים את האירוע היטב והבין כי מוטב לו להתרכז בשוד 83 מיליון המצרים, מאשר לנהל מלחמה כלשהי עם ישראל. בנקאים אירופאים מעריכים כי משפחתו ומקורביו הפקידו בבנקים שלהם כ-70 מיליארד דולר. אלו כספים שנגזלו מהעם המצרי על-ידי ניהול מושחת של נכסי מצרים, והפרטת כל החברות החשובות לידי 250 מקורבים. גימי, בנו של מובארק היה בעליה של חברת הסלולר הגדולה במצרים, ומועמד לרשת את מצרים לאחר מות אביו. במדינה רגילה בן יורש מאביו בתים וכספים. במדינות ערב יש בנים שיורשים מדינה על שלל אזרחיה! שלטונו של מובארק נמשך למרות מהומות מזון ותחינת עמו.
מצרים מעולם לא הייתה ידידותית לאמריקנים. גם כאשר שלחה עשרות אלפי חיילים למלחמת המפרץ נגד עירק של
סדאם חוסיין. הם לא נלחמו, ולא השתדלו לפגוע. מוחמד אטא מהנדס בניין מצרי ותלמיד בבית ספר לטיסה בפלורידה הנהיג את 19 חוטפי המטוסים, רובם מצרים, והשאר סעודים, והיה הראשון לרסק את המטוס האמריקני החטוף לעבר אחד ממגדלי התאומים. אטא דווקא התכוון לפגוע. צעירים אלו גדלו במצרים של מובארק, והפכו לחיילי אל-זואהיירי ובן-לאדן.
ב-1999 הוטל לים מטוס נוסעים של איג'פט אייר ובו קצינים מצריים רבים ותיירים אמריקניים. בהקלטת הקופסה השחורה שחולצה מהים נשמע טייס המשנה ממלמל מילות תפילה בעוד הטייס נאבק בו ומנסה למנוע ממנו לרסק את המטוס לים. למרות לחצי מצרים לשנות את ממצאי החקירה טען גיימס וולזי, ראש ה-CIA לשעבר כי רק פעולה מכוונת של טייס המשנה גאמיל אל-באטוטי יכולה להסביר את צלילתו של המטוס באוקיינוס האטלנטי קרוב לחופי ארה"ב. וולזי ראה באירוע זה פעולת טרור שהקדימה את פיגועי 9/11. מאז השתנתה מדיניות ארה"ב.
בעבר המדיניות הייתה "שמירה על היציבות במזרח התיכון"; תיאור למצב שבו ארה"ב מטפחת דיקטטורים פרגמטיים. אולם מאז הפכה המדיניות ל"טיפוח אי-יציבות"; כלומר הפלת משטרים. כבר מזמן חוסני מובארק אינו תורם לביטחונה או כלכלתה של ארה"ב. הפוליטיקאים הישראלים שאהבו להתארח בארמונו בהליופוליס מתגעגעים לימים שלא ישובו עוד, בהם אפשר היה לרקום חלומות מזרח תיכון חדש ולארגן עסקעות שחיתות של יצוא גז טבעי...
