מצרי שהופיע בתחנת הטלוויזיה של הבי.בי.סי התלונן כי התקשורת הממלכתית של מצרים מסתירה את האמת מן הציבור. ישראלי השומע את דברי המצרי רשאי לשאול - מה יהיה עלינו בישראל? אנו זקוקים לכיכר א-תחריר משלנו - כיכר לשחרר את התקשורת הישראלית מידי המיעוט שהשתלט עליה ומונע חופש דיבור וביטוי מן הציבור.
ראינו בימים האחרונים כי התקשורת - ולא הממשלה - בחרה רמטכ"ל לישראל. הציבור אינו יודע אם התקשורת נאבקה לטוהר המידות ולטובת הציבור או למען בעלי עניין.
מותר לעורך עיתון או לבעל תחנת טלוויזיה פרטית לפרסם גם את הדעות המסולפות ביותר. זהו
חופש הביטוי בדמוקרטיה. אך בישראל תופעה אחרת. יש תקשורת ממלכתית שאנו משלמים עבורה -
קול ישראל, ערוץ 1 ו
גלי צה"ל. בכלים אלו שולט השמאל האנטי-ישראלי. רק המשתייכים לכת קטנה של מרצ ושמאלה ממנה זוכים לפתחון-פה. גרוע מזה, שדרן שמאלן מביא חבר שמאלן אחר ומציג אותו כפרשן או כמומחה, ושניהם מטעים את הציבור לחשוב כי הם מייצגים דעה שקולה ובלתי מוטה. בגלי צה"ל מופיעים 'בנים של' כדי שיוכלו לבנות להם עתיד של שדרנים ולצבור ניסיון. ולתכלית זאת של שידורי תעמולה מוקצים חיילים - במקום לשרת בצה"ל, הם משרתים את המכפישים את צה"ל. בתחנה זאת של צה"ל תיארו את הספינה של המסייעים למחבלי החמאס, בתור ספינה של פעילי שלום המביאים סיוע אנושי לתושבי עזה.
בישראל, הגישה לשידורי הטלוויזיה מוגבלת ואף חסומה. לערוץ 7 אין רישיון לשידורי רדיו ובוודאי לא לשידורי טלוויזיה. כנגד ההגבלה של מספר הזכיונות לטלוויזיה, מוטלת על הזכיינים אחריות להגיש חדשות הוגנות ומאוזנות. בייחוד מוטלת על הזכיינים החובה לתת ייצוג הולם לבעלי דעות שונות בציבור.
במציאות, רומסים ערוץ 2 וערוץ 10 ברגל גסה כל עיקרון של הגינות ואיזון. די להביא דוגמה אחת. קיימת תוכנית הקרויה "מועצת החכמים". בתוכנית הזאת מופיעים שלושה או ארבעה נציגי שמאל ושמאל קיצוני - שזכו בבחירות לכנסת לשלושה חברים - ולעומתם רק נציגה אחת של הימין, שזכה לרוב בכנסת. וברגע שהיא פותחת פיה, מתחילים שאר המשתתפים לצעוק ולהפריע לה ויושב-הראש אינו מוחה בידם, ואינו שואל אותם - אם רק עכשיו הצלחתם למצוא מה לומר, מדוע לא דיברתם קודם כאשר ניתנה לכם בתורכם רשות הדיבור ללא הפרעה?
מראיינים בתוכניות שונות מונעים מן הצופים לשמוע דברי המרואיין אם אינם מתאימים לנוסחה של המראיין. אחת המגישות נוהגת לקטוע את דברי המרואיין במילים 'רצונך לומר כך וכך' ולנסח את דבריו במקומו. והצופה תוהה מדוע הופקדה התוכנית בידי אותה מגישה, שאינה מצטיינת בידיעה ובדעותיה. ומדוע מופקד המיקרופון בידי מי אשר הגייתם העברית גרועה ובידי מגישה אשר מסננת את המילים מבין שיניה כמעט מבלי לפתוח את פיה, ונדמה כל רגע כי היא נחנקת. המהלך ברחובות ירושלים שומע עברית יפה, אך הדרך לטלוויזיה חסומה בפני מי שאינו מדבר במבטא ה'צברי', המזכיר תינוק אשר רק החל לדבר ומקרטע בלשונו.
ומה עושה ממשלת ישראל? שום זכיין לא נענש על הפרת תנאי החוזה שהוענק לו, להפיק רווחים משידורי הטלוויזיה. שום עורך או מפיק בקול ישראל ובגלי צה"ל לא נדרש לקיים את החוק על הגינות בשידור.
נותרה החובה על הציבור לתבוע מן הממשלה ומחברי הכנסת לשחרר את התקשורת ולהחזיר אותה לעם. מדוע לא יותר לכל החפץ להקים תחנת טלוויזיה, לפנות לבקש רישיון ולחייב אותו לשמור על הגינות ורמה מסוימת. אחרי כשלון התחנות הקיימות, אין הצדקה לתת מספר מוגבל של זכיונות לחברות הרומסות את החוק ומסתירות את האמת מן הציבור - הן בהצגה מעוותת של החדשות והסתרת ידיעות, והן בהשמעת דעות מוטות כאילו באו מפי משקיפים ומומחים שאינם בעלי עניין.
הערה לשונית: כמה עיתונים כותבים 'תאחריר' במקום תחריר. אין הם יודעים ערבית ולא עברית, להבחין כי המילה תחריר בערבית היא במשקל 'תפעיל' מן השורש חרר - כמו תשדיר, תהליך, תדריך בעברית. המילה העברית שחרור גם היא מן השורש חרר והיא במשקל שפעול.
