מר נתניהו היקר,
אני כותב לך תחת נטל הקשיים העצומים המכבידים על חיי, ובעת שמאורעות היומיום מחמירים והולכים: התרבות המחסומים בין הערים והכפרים הפלסטינים, הריסות הבתים והאיום בהרס עתידי נוסף, גירוש אזרחים מבתיהם בשכונת שייח' ג'ראח שבמזרח ירושלים וההשתלטות של
מתנחלים על נכסיהם, ירי התותחים היומיומי על רצועת עזה והאיום התמידי בהפצצות, ההפקעה של אדמות פלסטיניות רבות ובנייתן של התנחלויות חדשות על אדמות אלה במטרה לקלוט את הגידול הטבעי של אוכלוסיית המתנחלים - וכל זאת, למרות חדשות על התקדמות בתהליך השלום. ואכן, החל משא-ומתן עקיף שתלינו בו תקוות. היו הרבה כוונות טובות, בייחוד כלפי הצד הישראלי, לקראת השיחות הישירות שעמדו להתחיל. ולפתע, מכשול נוראי. תקוותי הייתה שכל עוד המשא-ומתן העקיף יימשך, יהיה סיכוי להצלחה. על כל פנים, לעתים רחוקות הרוח נושבת בכיוון הרצוי לקברניט.
הדבר שדרבן אותי לכתוב במצב זה היה ראיון איתך, ראש ה
ממשלה, שצפיתי בו ביוטיוב - קליפ ישן מ-2009 [מצורף מעלה], שבו התייחסת לנושא המפגינים האמיצים באירן. התכוונתי להמשיך הלאה, אך האופי יוצא-הדופן של דבריך ריתק אותי והקשבתי בתדהמה לדבריך. דברים שהיו צריכים להיכתב בדמעות הנצח הזולגות יומם וליל, ולא בדיו הפלסתר שבו נכתבים המיתוסים על אנשים כמוך. להבהרה, להלן התמליל של דבריך (בהתייחסות להפגנות ב-21.5.09):
- "אני חושב שמשהו מאוד מהותי מתרחש, יש ביטויים של תשוקה עמוקה לחופש בקרב האזרחים של אירן... ברגע זה בדיוק מתקיימת הפגנה מתחת לחלון, מחוץ למשרדי. כן, דמוקרטיות פועלות באופן שונה, הן אינן שולחות את כוחות המשמר של שלטונן לרמוס באכזריות את המפגינים... קראתי למנהיגים שלהם, שוחחתי איתם ושאלתי איך אני יכול לעזור להם. כך נוהגים מנהיגים דמוקרטיים... אופיו האמיתי של המשטר באירן נחשף על-ידי הפעולות ההרואיות של אזרחי אירן - הם צועדים ברחובות, חשופים ליריות. ואני אומר לכם, כאחד שמאמין בדמוקרטיה בכל ליבו, שהינכם עדים למשטר אנטי דמוקרטי בפעולה"...
הרשה לי להודות לך מקרב לבי על הדברים האמיצים והברורים שאיש אינו יכול שלא להסכים להם, ולהביע את הערכתי לאדם שהוא בהחלט מנהיג דמוקרטי דגול, למרות שאני עדיין נבוך מעט לנוכח מה שהתכוונת כשדיברת על "משטרים דמוקרטיים". אין ספק שכאשר קראת למנהיגי המפגינים שמחוץ לחלונך - פעלת כמנהיג דמוקרטי שמאמין בכל ליבו בעקרונות של החופש והדמוקרטיה. אך מה שהכעיס אותי היה שבאותו זמן שהתענגתי על דבריך, יוצר הקליפ של היוטיוב הוסיף צילומים אמיתיים אשר עמדו בניגוד גמור לדבריך. אינני יכול לזקוף לזכותי או לחובתי את עבודתו של אמן הווידאו הזה: ייתכן שהוא אקטיביסט, אולי אף נגוע באנטישמיות. כשתיארת כיצד משטרים דמוקרטיים אינם שולחים חיילים חמושים לדכא מפגינים, הוקרנו על המסך תמונות של חיילים ישראלים חמושים מכף רגל ועד ראש עומדים מול המפגינים, ותמונותיהם של אלה שנרצחו על-ידי חיילים ישראלים, ביניהם באסם אבו רחמה, יוסף אמירה ואחמד מוסא - ילד בן 11.
אמרתי לעצמי, לנוכח דבריך המרגשים, "אני בטוח שכבוד ראש הממשלה אינו מודע לכל ההתרחשויות האלה". כי אין ספק שאלו התוצאות הממשיות של פעולותיהם של חיילים ישראלים שפתחו את השנה החדשה בקול תרועה, ברצח של הבחורה הצעירה ג'אווהר אבו רחמה, ושלחו אותה להצטרף לאחיה בעולם אחר. אני מעריך מאוד את כושר הראייה החד שלך, המאפשר לך לראות ממרחק של אלפי קילומטרים את המתרחש באירן, להיות מרותק על-ידי המוות של אזרחים אירנים ברחובות, למען אותו עיקרון אנושי חובק-עולם ופשוט של חופש ודמוקרטיה, ומאפשר לך להזדהות עם אנשים מדוכאים השואפים לחופש ולשחרור מדיקטטורה וממשטר אפרטהייד. באותו זמן שבו נפגשת עם מנהיגי ההפגנה מתחת לחלונך, רצחו חיילים ילדים בבילעין ובנעלין. הם ניצלו את חוסר תשומת ליבך והרגו תשעה אנשים, ביניהם זרים שבאו לתמוך באלה הנתונים תחת מצור בעזה - כי אין ספק שאתה היית תומך בחלשים ובנצורים. הם עצרו ועינו עשרות מהם, ביניהם יהודים, אך אלה קרוב לוודאי היו מאותם יהודים חדורי שנאה עצמית. כך חזה העולם באופיו הדמוקרטי של השלטון בישראל.
האם אתה מתכוון לסוג מסוים של דמוקרטיה, לישראלים בלבד? אני יכול להבין זאת, כי למדתי מעט על מדינתך, על הדמוקרטיה המבודדת, שאין לה אח ורע במזרח התיכון, השנואה על אויבי הדמוקרטיה, מדינה שכל העולם נגדה... ומהי הסיבה לכך? אפילו אם חופש ודמוקרטיה מיועדים לישראלים ויהודים בלבד, יש כמה מאורעות המעוררים ספק בכנות נאומך על אודות אירן. בספטמבר 2010 הותקפה ספינה קטנה שנשאה פעילי שלום יהודים במטרה לשבור את המצור על עזה. על הסיפון היה ראובן מוסקוביץ' בן ה-82, שאמר: "כניצול שואה זו חובתי הקדושה להתנגד לדיכוי של תושבי עזה, ביניהם 800,000 ילדים". על הסיפון היה גם אחי בלב ובנפש רמי אלחנן, לוחם לשלום, שבתו סמדר נרצחה בפיגוע התאבדות במערב ירושלים בחודש ספטמבר 1977, יונתן שפירא ששירת עשר שנים בחיל האוויר הישראלי לפני שהפך לאחד ממייסדי התנועה "לוחמים לשלום", וכן איתמר שפירא שגם הוא חבר מועצה בארגון זה, ושואף לסיים את הסכסוך והכיבוש באמצעות מאבק לא אלים. שני אחים אמיצים אלה הוכו ועונו באופן שאי-אפשר לייחסו למשטר דמוקרטי.
מר נתניהו, רשימת הסיפורים ארוכה כאורך הכיבוש של העם הפלסטיני. אני מקווה שתהיה לך הזדמנות לראות את המפגינים הישראלים והבינלאומיים בבילעין ובנעלין, בשייח ג'ראח, בחברון ובסילוואן במו עיניך, אלה הקוראים לשלום ופשוט רוצים חופש, חופש, חופש. אני מקווה שתעביר להם מסר של תמיכה כפי שהעברת לעם האירני. למצער, אנא אל תשלח איש לדכא ולרצוח אותם, כי פעולה כזו איננה הולמת מנהיג דמוקרטי.
ולסיום, מילה או שתיים לילדתי היקרה עביר, במלאת ארבע שנים להירצחה על-ידי כדור של חייל ישראלי, לא אירני, מול בית-הספר שלה, והיא בת 10 בלבד. כך אני אומר לה: אהבתי, משוש חיי, בבת-עיני, אנו מתגעגעים אלייך וליבנו עדיין שותת דם לנוכח אובדנך. המאבק נמשך לעזור לך לזכות במנוחת עולמים. הרוצח שלך, אדם הנמנה עם אזרחי הדמוקרטיה הזו, המשטר החופשי, עדיין מהלך חופשי. אך קרוב היום שהוא יעמוד למשפט ויישא בעונש. נומי את שנתך ילדתי, ודעי שקם מנהיג המאמין במילים ובמעשים דמוקרטיים והוא לא יתמוך ברצח המתמשך של ילדים.
מר נתניהו, עד מתי תוכל ללכת בדרך אפלה קודרת? האם אין די בדם שנשפך עד כה בשני העמים כדי לסיים את הכיבוש ולהגשים את השלום? בידיך הדבר לסיים את סבלם של מיליוני אנשים אומללים בעזה ובשדרות. עליך להיות המנהיג הדמוקרטי שמבין את האמת הבסיסית ביותר, שחופש אינו דבר שאפשר לוותר עליו. הייה יחיד במינו. אל תהיה עוד ראש ממשלה של כיבוש. אחרי 60 שנה, האם השתנה משהו? אפשר לנו, הפלסטינים והישראלים, לחיות בשלום ובביטחון. מנהיג דמוקרטי אינו כותב את מורשתו בדם ילדים או בשעבוד של עם אחר. שמור היטב בזיכרונך שעם השולט בעם אחר לעולם לא יזכה להיות חופשי.
