התנהגותה הפוליטית של ארה"ב ביחס למצרים של מובארק נראית יותר מכל כבגידה במובארק שהיה שותף נאמן של ארה"ב ושחקן עיקרי במזרח התיכון כשלושים שנה מאז ירש את סאדאת. מעבר לכך, לא ברור מה הביא את אובמה ושרת החוץ שלט קלינטון להוכיח את מובארק על טעויותיו דווקא כעת כאשר שלטונו תלוי על בלימה בדרך לסיום כהונתו בספטמבר, כאשר ברקע נושפת אירן והאחים המוסלמים, ולשדר מסר לבעלי הברית ולאויביה של ארה"ב כאחד במזרח התיכון כולו כי חוקי המשחק השתנו: ידיד של אתמול גם אם תואר כנכס אסטרטגי מהמעלה הראשונה, עלול לאבד את הסטטוס שלו בן רגע ביהשתנות הנסיבות. אבל התעלומה המהותית הייתה ונשארה - מהו ההגיון המדיני הגיאו פוליטי שבנטישת מובארק?
בהנחה שאין בידי ארה"ב מידע מודיעיני איתן הסותר בחדות את המציאות הפוליטית הקיימת במצרים, הרי שארה"ב בבגידתה בשלטון מובארק החלישה מאד את המוניטין רב השנים שצברה כמתווך הוגן, עקבי ונאמן לשותפים לדרך, החולקים ערכים מערביים של דמוקרטיה. מהלך זה לא נעלם מן הסתם גם מעיני קובעי המדיניות הישראלית שמהלכיה של ארה"ב גורמים להם ללא מעט דאגות, ובצדק. במשך שנים רבות נשענה ישראל על ארה"ב מבחינה אסטרטגית ופוליטית כמשענת ללא מיצרים. כעת לאור החלשותו של מובארק וההכרה האמריקנית (המוטעה) באי נחיצותו שנפלה גם היא כרעם ביום סגרירֿ על ישראל לצפות לפחות הרבה פחות מבת הברית הגדולה שמעבר לים. מצרים יש לזכור, זכתה עד עתה למענק הצבאי האמריקני השני בגודלו לאחר ישראל, מה שמיצב אותה עד עתה כשותפה אסטרטגית קבועה של ארה"ב מעין יתד אמריקני במזרח תיכון המתאסלם במהירות.
על-רקע זה מן הבחינה המהותית, לא ברור מדוע סבורה ארה"ב שדווקא הדמוקרטיה במצרים תנצח כאשר האופוזיציה היחידה ששרדה את מובארק היא האחים המוסלמים - קרוביו של החמאס מיודענו מעזה. לאחר הסתלקותו של השלטון הנוכחי מן הזירה יישארו בה אך ורק רסיסי תנועות אופוזיציוניות. מוחמד אל ברדעי שהיטיב להופיע בתקשורת, ולזנב במובארק איננו אופציה אמיתית למובארק כאאוט סיידר שהביא עצמו מוינה לקהיר כדי לרכב על חולשת מובארק. האחים המוסלמים מנגד הם האופוזיציה האמיתית, שקנו את לב ההמונים במצרים במשך השנים לאור הייאוש הכלכלי ממובארק כשהשכילו להקים רשת ביטחון סוציאלית מתחרה לשלטונות - מעין "מגזר שלישי" - המספק לתושבים אמצעי קיום בסיסיים תחת השלטון שהכזיב: בדרך דומה פעולה נקט החמאס בעזה למורת רוחה של ישראל וכן שלטון האיאתולות באירן כשפילס את הדרך ללב ההמונים בימים של טרום המהפכה האיסלאמית.
למרות זאת ההמונים במצרים אינם ברובם מוסלמים פמאטיים אולם התיעוב ממובארק והרצון להפטר ממנו בכל מחיר עלול להפילם לשלטון איסלמיסטי כפרי בשל. ואמנם, אירן שלא במפתיע היא החותנת והמארחת של כל המהלך להפלת מובארק. מחככת את ידיה בהנאה היא מתקשה להסתיר את שביעות רצונה המוחלטן מהמזל ששיחק לידיה מנפילת מובארק בחסות הטעויות הבסיסיות וחוסר ההתמצאות של שלטון אובמה במצרים. כאשר יד אחת נלחמת באירן מלחמת חורמה גלובלית בכל החזיתות, היד השניה פותחת את הדלת לרווחה לאירן שניה.
