למן הרגע הראשון התגלה קולין הצנום וגבה הקומה כשוליה חרוץ. בעל הכלבו, שהתרשם מעבודתו המסורה, נאות להעסיקו 15 שעות בשבוע, תמורת שכר של 75 סנט לשעה. בזכות אהדתם הרבה של הקונים, ברובם יהודים, לנער החייכני והסימפטי, הציע הבעלים לקולין לממן עבורו שיעורים ביידיש, כדי שיוכל לתקשר ביתר קלות עם הלקוחות היהודיים. מסתבר שקולין עמד יפה במשימה ובמגעיו היומיומיים עימם רכש עד מהרה שליטה ב"מאמא-לושן".
במרוצת ארבע שנות עבודתו בכלבו, בעת שהיה תלמיד בקולג' המקומי, הצליח קולין לא רק לצבור כסף למימון המשך לימודיו הגבוהים, אלא גם להתוודע לאורחות-חייה ולמנהגיה של הקהילה היהודית המסורתית של ברונקס.
בינתיים זרמו מים רבים בנהר ההדסון, וכשהגיע הגנרל קולין פאוול לצמרת השלטון, הוא לא שכח להזכיר תמיד, בהתרגשות רבה, כי בית הספר האמיתי שלו לחיים היה כלבו "סניקרס", שבזכות בעליו היהודי עלה בידיו להגיע למה שהגיע.
שנתיים אחרי ניצחונו המרשים של הצבא האמריקני, שעליו פיקד במלחמת המפרץ בעירק, הגיע גנרל קולין פאוול לביקור בישראל. ראש הממשלה דאז,
יצחק שמיר, היה אחוז התרגשות, כשהגנרל האמריקני פנה אליו ב...יידיש. "אנחנו יכולים, בשקט, לדבר ב'מאמא לושן'" - הוא הפתיע את ראש הממשלה הישראלי, שהתקשה להאמין שזוהי, בעצם, שפתו השנייה. ואכן, ה"מאמא לושן" קלחה לה בין השניים למשך שעה ארוכה...
