בימים אלה ניצלה מצרים ממאבק אלים וממלחמת אחים קשה וכואבת. לאחר כמעט שלושה שבועות של התקוממות עממית נרחבת ושל הפגנות סוערות, הושגה פשרה והכאוס נמנע. עוד מוקדם לנבא את העתיד - כיצד יתפתחו הדברים, מי ישלוט במצרים, כלום אכן תחזור ותושג יציבות במדינה. אולם אפשר ואף ראוי להתייחס למה שנמנע, ובזכות מי ומה.
ראינו הפגנות המונים, ראינו לא מעט זעם בקרב מיליון המתקבצים בכיכר התחריר בקהיר, כן, היו פה ושם גם אלימות, התפרעות וביזה, אולם לא אלה אפיינו את הפגנות ההמונים. הייתה כאן עמידת המונים עיקשת אשר תבעה את שינוי המשטר, ומי שסימל עבורם את המשטר המושחת והשנוא - היו שניים: הנשיא חוסני מובארק ובנו גמאל.
גורם ראשון הכאוס נמנע, בראש ובראשונה בשל אופיו הלא אלים של העם המצרי, בשל סילוקה הכמעט מיידי של המשטרה מן השטח - השוטרים הם אלה שהיו מזוהים יותר מכל עם השלטון השנוא, ודרכי פעילותה של המשטרה במשבר מעין זה לא נועדו להכיל את הזעם, אלא ביקשו לשבור בכוח את ההתקוממות.
גורם שני הגורם השני אשר תרם למניעת ההחרפה ולחיפוש פתרון של פשרה היה הנשיא מובארק עצמו. אינני יודע עד כמה אמת יש בטענות על שחיתות אישית המיוחסת לו ולמשפחתו, מה שאין לגביו ספק - חוסני מובארק הוא בראש ובראשונה פטריוט מצרי כאשר מאחוריו למעלה משישים שנות שירות המולדת - כטייס וכמפקד חיל האוויר המצרי וכמי ששירת את העם שלושים שנה בתפקיד הנשיא. מובארק הבין כמעט מיד כי חלומו ותקוותו להמליך את בנו גמאל כנשיא הבא של מצרים - נגוזו. הוא הקריב כמעט מיד אותו ואת חבורת נאמניו בתקווה כי בכך ניתן יהיה להגיע לפשרה ולתהליך מסודר של העברת השלטון.
לא היה די בכך. קודם כל מכיוון שלא הייתה מנהיגות למתקוממים שעימה ניתן היה לנהל מו"מ, אך גם משום שמובארק עצמו הפך לסמל שאותו ביקשו המפגינים לסלק. גם מינוי עומר סולימאן כסגן הנשיא לא הספיק - מובארק צריך היה לפנות את כיסאו ומיד.
אך גם ההמונים נרגעו והם ויתרו על סילוקו מאדמת מצרים והסתפקו ביציאתו לשארם א-שייח'.
גורם שלישי והגורם השלישי - זה הצבא המצרי וחבורת הפיקוד שלו. הצבת הטנקים בכיכר התחריר הכילה אומנם את התפרצות ההמונים, אך הדבר נעשה בצורה מכובדת, ברוח טובה וללא הפעלת כוח. מי שעמד אל מול המפגינים לא היו נציגיו וכוחותיו של המשטר אלא המפקדים, הקצינים וחיילי העם המצרי, בשר מבשרו. אלה הוצבו בכיכר לא במגמה לשבור את ההמון, אלא כדי להציל את העם והמדינה.
וכאן נקלע הצבא לתפקידו הבא - הפיקוד הצבאי הוא הגורם היחיד המקובל היום גם על העם לצורך עיצובה מחדש של החוקה המצרית, וכמי שניתן לסמוך עליו בארגון וניהול מערכת הבחירות שתצמיח הנהגה חדשה.
לקח כללי ויש מפרשייה זו גם לקח כללי - עד כמה חשוב שיימצא בכל חברה פוליטית לפחות גוף אחד אשר איננו מזוהה עם הפוליטיקה השלטת, גוף אשר ניתן לסמוך על נאמנותו המוחלטת לעם - ולא לשליט.
