ידיעות אחרונות הפך זה מכבר לעיתון הבית של
אהוד אולמרט. הרצון לנגח את ישראל היום, התומך בבנימין נתניהו, הביא את העיתון השני בגודלו במדינה למתוח ביקורת בלתי פוסקת על ראש הממשלה הנוכחי ולפאר ולרומם את קודמו - המצטייר כמושחת ביותר בין הפוליטיקאים שידעה ישראל.
העובדה הזאת ממש לא חדשה וכבר הועלתה שוב ושוב ב-News1. אך מה שקורה לאחרונה חמור עוד יותר: בדרך להשגת מטרות אלו, רומסים נוני מוזס ועושי דברו את החוק, משל הם עומדים מעליו.
זה התחיל בפרסום השערורייתי של סודות מדינה כמוסים ביותר, במסווה של זכרונות שכותב אולמרט. על פניו נראה, כי אולמרט נטל עימו מלשכת ראש הממשלה מסמכים סודיים ביותר השייכים למדינה, והוא עושה בהם שימוש מופקר. העבירות לכאורה של אולמרט ושל ידיעות אחרונות, הנותן לו במה, אינן שונות מאלו שבהן הודתה ענת קם, ואף יש בהן חומרה יתרה משום שמדובר בראש הממשלה לשעבר.
בסוף השבוע החליטו מוזס ושות' להתעלם מכמה חוקים, שוב - כדי לסייע לאולמרט. הם עשו זאת בידיעה תמימה למראה ופרשנות מקצועית לכאורה שנתלוותה אליה, בנוגע לתביעת הדיבה שהגיש אולמרט נגד פרקליט המדינה,
משה לדור. הלה כינה את ההלוואה שקיבל אולמרט ב-1993 מג'ו אלמליח במילים "סיפור שערורייתי בצורה בלתי רגילה" וטען שהיא לא הוחזרה עד היום.
ראשית חוכמה, היפנה ידיעות בעמוד הראשון לסיפור התביעה. היא עצמה קיבלה כמעט את כל עמוד 8, בתוספת פרשנות פרי עטה של טובה צימוקי. כאן, בפרשנות, נעלמה כל מראית עין של אובייקטיביות לטובת עיוות המציאות והחוק.
בתמצית: צימוקי אומרת שלדור התנהג ביוהרה, ניסה להשפיע על טוהר המשפט, נהג בניגוד לגישה הממלכתית המאופקת המתחייבת ממעמדו וסחר במידע ממלכתי על גבו של נאשם על-מנת לצאת גדול.
נעסוק תחילה במה שאומרת צימוקי. לדור דיבר על עניין שכלל אינו מופיע בכתב האישום נגד אולמרט - ולכן אי-אפשר לומר שניסה להשפיע על מהלך המשפט. מי שהכניס את ההלוואה מאלמליח למשפט הוא אולמרט עצמו, כפי שנאמר בתביעתו. אז מה הבעיה?
שנית, לא ראיתי את צימוקי ועמיתיה מתקוממים כאשר כל אמצעי התקשורת - וידיעות בכללם - ניסו להשפיע על טוהר משפטו של
משה קצב. לא ראיתי אותם יוצאים נגד
מני מזוז, שפסק בדבר אשמתו של קצב עוד לפני שהוגש כתב האישום נגדו. זה שקצב הורשע, אינו מנקה את התקשורת מאשמת התנהלותה השערורייתית ערב המשפט ובמהלכו.
שלישית, מגוחך לקרוא מעל דפי ידיעות על מי שסוחר במידע ממלכתי כדי לצאת גדול. טלו קורה מבין עיניכם וקיראו את עשרות אלפי המילים שהבאתם מפיו של אולמרט עצמו.
כעת נעבור למה שאין בפרשנות המלומדת הזאת. אין שם מילה על כך שהתביעה מופרכת מעיקרה, שכן לעובדי מדינה יש חסינות מתביעות כאלו על מה שהם עושים במהלך מילוי תפקידם. היא מופרכת גם משום שלדור לא אמר שום דבר המהווה לשון הרע; הוא הביע דעה, וזכותו לעשות זאת.
לכן, אין מנוס מהמסקנה שהמטרה האמיתית של התביעה הזאת איננה פרשת אלמליח שהסתיימה, אלא פרשת
הולילנד הנמצאת בעיצומה. אולמרט מבקש כנראה לטרפד את יכולתו של לדור להכריע בעניינו (שהרי היועץ המשפטי,
יהודה וינשטיין, ממילא מנוע מכך משום שהיה אחד מפרקליטיו). כאשר תגיע עת ההכרעה, יטען אולמרט: ללדור יש כעת סכסוך אישי אתי, אז נא לחכות עד שהוא יסתיים (עניין פעוט של ארבע-חמש-שש שנים במערכת המשפט שלנו), או להעביר את ההחלטה לפרקליט בכיר פחות (שמדרך הטבע יחשוש יותר).
יתרה מזאת: אם אולמרט טוען שהאמירה לפיה לא החזיר את ההלוואה היא לשון הרע - הרי שהוא מודה למעשה שקבלתה הייתה בעייתית, ושהעובדה שהחזיר אותה רק אחרי 13 שנים ובעיצומו של משפטו בעייתית עוד יותר. במילים אחרות: תביעתו של אולמרט רק מוכיחה את צדקת דבריו של לדור.
בשולי הדברים: צימוקי גם לא טרחה לבדוק, כפי שעשה כותב שורות אלו, מיהו בית הספר ביאליק-רוגוזין, לו מבטיח אולמרט לתרום את הכסף שיקבל, אם וכאשר. ובכן, מדובר בבית ספר שבין תלמידיו יש הרבה ילדים של מהגרי עבודה ופליטים מאפריקה - מה שבהחלט מצדיק לשאול האם כולם שוהים בישראל כחוק. במקום להודיע שיתרום את הכסף למשל ללב"י או לבית חולים לילדים, בחר אולמרט דווקא במטרה שעלולה לעורר סימני שאלה.
בקיצור: תעזבו בצד דברים שוליים כמו חוק, היגיון או אתיקה. בממלכת מוזס, הכל כשר במטרה לרומם את אולמרט ולהשפיל את נתניהו.
