דין התורה אינו מאפשר להרשיע את
משה קצב בעבירות של אונס. זה דברם של רבניה מפרשיה, אם בדין ואם במידת הרחמים. התורה הרשיעה את האישה בחטא הקדמון, שאינו אחד אלא שלושה!: חטא קלות הדעת; חטא הפיתוי וחטא המהפכנות. קלות הדעת על שום שזילזלה במצוות הבורא לא לטעום מהעץ ההוא. חטא הפיתוי על שום שהתפתתה לנחש ופיתתה את אישה לחטוא עימה. חטא המהפכנות על שום יצרה הבוער בה, לשנות דרכי העולם. האדם, הגבר, הזכר בעומדו מולה, הוא בחזקת שוטה הנתון לחסדי הפיתוי של האישה המניפולטיבית. החטא השני של חווה ושל האישה הוא חטא חוסר היושר. על שום שפיתתה את אישה להסתתר מפני
כבוד הבורא ובכך המעיטה מיכולותיו, וזהו מעשה הכפירה הראשון או האנשת האל והמעטה ביכולותיו הבלתי מוגבלות. על שום כך נפסלה לכתחילה לעדות. כל אלה דיים לזכות כל גבר, בוודאי נשיא, מאשמה כלשהי של אונס ו/או ניצול מיני. הוא כפתי הנתון לחסדי מפתה.
התפישה הדתית קבעה את מעמד האישה ביחס לגבר: "
עזר כנגדו", ודי בקביעה הזאת "להפיל עליה כל תיק" במחלוקת עם הגבר. זה קיבע את מעמדה למשך דורות וכל עוד הדת הייתה שדרת החיים הרוחנית והמעשית, זה לא היה בר ערעור. שוויון זכויות וחובות לאישה סותר את תפישת הדת את אורח-חיי היומיום של התא המשפחתי הבודד והחברה כולה. החברה המערבית, מרגע שהתהפכה על צדקת הדת ואמיתותה, פתחה את הדלת גם לשינוי ולהשוואת מעמד האישה. העולם החילוני או הכופר בעיקר, טרם השתכנע וטרם התנתק לחלוטין מעבותות הדת ארוכות השנים, שאם לא כן, קשה להסביר את ההתרגשות האוחזת בשופרות התקשורת החילונית בכל עת שרב או רבנים אחרים פוסקים, כותבים או חותמים על מנשר על-פי אמונתם ודתם. ידיעה על רופא אליל בשבט בושמני, שהיה מוציא פסק הלכה לבני שבטו להלקות את בנות זוגם או לצלק את גופן כדי להסיר קללה או מגיפה, לא הייתה זוכה לשורה אחת באמצעי התקשורת, כי הרי זה הגיונו של הבושמני. אז מדוע מנשר התמיכה בקצב, שנחתם על-ידי רופאי אליל משלנו, מעורר תהודה רבה ועצומה?
ראשית, כי אנחנו עדיין בעיצומה של המהפכה התרבותית-חברתית. המסה הקריטית של האנושות הנוכחית טרם השתכנעה כי מאבקי הדת והחילוניות, "קרבות הרחוב והמתרסים" בין הדמוקרטיה החילונית והאוטוקרטיה הדתית בעיצומם, וטרם נפלה הכרעה. הקפיטליזם המערבי שנותר להוביל את מהפכת החילוניות לא מצא מענה הולם לחולשתו המרכזית: לניצול, לפערים ולעוני. הוא רק הרחיבם מאוד. שנית, כי החילונים מקדשי חופש הפרט הם בעצם שוטים. הם חושבים שמהפכה הומנית מתוך השכנוע לבדו, ניתנת ליישום. אלה אינם המהפכנים הקלאסיים האידאולוגיים, הפועלים להרוס עולם ישן, והבריקדות שלהם הן הומניות, יפות ומתחשבות. לכן האוחזים בדתות רואים בהם שוטים. ואם ה"אויב" שלך רואה בך שוטה, אתה אכן שוטה וקטן.
הרעידה החברתית שעוברת היום על העולם הערבי היא במידה רבה ספונטנית ובכך גם חולשתה. מובילים אותה צעירים חילוניים שהפער התרבותי-מנטלי בינם לבין השכבה המזדקנת שאוחזת בשליטה, גדל מאוד. המניעים שלהם אלו פערים כלכליים, ערעור האמון בצדקת המסורת, עוני והיעדר נתיב ברור ובטוח אל עתידם. הם נחשפו לעיוותי החברה הישנה ולשקריה, זה מקומם אותם, הם תוקפים את סמלי השליטה הקיימים, אבל אין להם דרך חדשה והנהגה חלופית. לכן, ללא שינוי בשיטה, לוואקום הזה יישאבו בשלב ראשון בעלי שליטה חדשים שאינם שונים במהותם מהמסולקים. ממעל מרחפים הנשרים הדתיים, צופים בסבלנות במאבק ובקרב, ממתינים לעוט על הפגר בגסיסתו. אין לקפיטליזם ואין לפיתויי הדמוקרטיה ולחופש, מענה ראוי ובר-קיימא לעוני, לפערים ולהיעדר התקווה. לדת, כמו לאופיום, יש מענה גם אם הוא מענה שקרי, גם כשקרי הוא עדיין מענה! מפלט שאליו ינתבו עצמם, בסופו של התהליך, מיואשי המרי העייפים והמאוכזבים. ואנשי הדת הם כידוע מהפכנים חסרי עכבות ורחמים כלפי כל מי שיעמוד בדרכם.
נגד כל ממסד דתי המבקש שליטה ושלטון, יש לנהל מלחמת חורמה. אין מסוכן ממנו, במיוחד כאשר החברה שהוא מנהיג ענייה ונחשלת. בשלב כזה או אחר, הוא ינקוט כל אמצעי כדי לשלוט תוך ניצול ושימוש באידיאולוגיה ובטיפשות. כזה הוא משטר הדת הקומוניסטית בקוריאה הצפונית, כזה הוא משטר הדת באירן, כזה החמאס בעזה, החיזבאלה בלבנון. לא מן הנמנע שזה יתרחש בתוניס, במצרים, בלוב, בתימן, בפקיסטן ובבחריין. כל החברות עם תרבות פטריארכלית, שייכות שבטית, שהדת מהווה מרכיב חשוב בתרבותן, שהדמוקרטיה שבהן מדומה, שהקפיטליזם לבדו מניע את כלכלתן ושיש בהן פערים ועוני - מועדות להתערערות חברתית. המערב, השבוי בשגיונו ההומני, לאחר ש"קבר" את האימפריאליזם האקטיבי, לא יזום צעדים ארוכי-טווח ועצומי-השקעה. לפחות כל עוד מאכלת הניתוק ממקורות אנרגיה זולים לא תונח ממש על צווארו.
למהפכה החילונית ניתנת היום הזדמנות היסטורית להרחיב את פריסתה גם בעולם הערבי-מוסלמי, אך אין מי שיניף את דגלה. נראה כאילו החילוניות נחרדה מגודל האחריות המונחת על כתפיה. העושר, החופש והנוחות המפנקים, באים על חשבון משהו! הם יכולים להצטמצם ואף להיעלם, כאשר החברות במדינות העניות, ספקיות האנרגיה והעבודה הזולות יהפכו דמוקרטיות חופשיות. אז ישאפו ויפעלו באמת להקטין את הפערים בתוכן ובינן לבין החברות העשירות.
כזכור, הדמוקרטיה הקלאסית ביוון טיפחה את היחיד, הייתה נחלתם של מעטים, ששלטו על הידע ועל העושר. הרבים מאוד שפירנסו אותם, הם היו מקורות אנרגיה, שכלל לא זכו להיכנס לדפי ההיסטוריה. דמוקרטיה שתוותר על טיפוחם של היחידים, תיכנע לקבוצות שבטיות וכתות לסוגיהן - תהפוך עצמה למדומה ולשוטה. דמוקרטיה שלא תשכיל לחנך לערכיה, שלא תדע לרסק את רודפי השררה והממסד הדתיים, שתירתע מלכפות עליהם את ערכיה כולם, שתחשוש לנתקם בזמן מכל קשר לשליטה, תהפוך דמוקרטיה של שוטים, שמסכנת את עצם קיומה.
